מטבע במקסיקו- 1 דולר=10 פזו, בירה נפוצה- טקאטה, סול, משפט שנשמע הרבה בקסדה- "אמממ, 40 מעלות, אין פה אפ אחד, אולי כדאי לחזור לכביש?"
בשתי מילים על השהייה בארה"ב- הגעתי לסן דיאגו בלילה ונסעתי להוסטל מגעיל שרק גרם לי .להבין שאנ חייב למצוא אופנוע מהר או שאני אבזבז הרבה כסף/ אסבול
.יצרתי קשר עם בחור עם קי אל אר ונסעתי לראות את האופנוע שנראה מאוד שמור ומטופל
.לקח יומיים למנהלות שונות (בהם איבדתי את הארנק וגברת מצאה אותו והשאירה פתק בתחנת דלק בה שכחתי אותו עם הפרטים) וביום השני הוא ואשתו ארחו אותי לארוחת ערב ולינה ולמחרת יצאתי
מיד ביציאה מהבית שלו עצרתי בוול מארט לקנות דברים אחרונים וכשיצאתי האופנוע מת- ללא חשמל כלל
מישהו עזר לי לדחוף, ונסעתי לקנות את הפיוז שנשרף שהיה חסר לי (כנראה מזל שזה קרה שם)
לאחר מכן נסעתי לגבול ממנו הייתי מודאג ופשוט חציתי למקסיקו בנסיעה רצופה
העניין נראה לי חשוד אז חזרתי חזרה ושאלתי שוטר מה לעשות- אז הוא ליווה אותי במשך חצי שעה על אופניים והראה לי מה לעשות, פה למעשה מתחיל הטיול
הבאחה הוא חצי אי מדברי צר מצפון לדרום, טמפ' חמות מאוד בקיץ ומלבד כביש אחד שהולך מצפון לדרום שאר הדרכים הן דרכי עפר
הכביש היה יפה וסלול היטב, אך לקח לי זמן והבנתי שאני עומד להגיע לעיירה המתוכננת בלילה
חצי שעה לפני אור אחרון עצרתי רגע לבדוק שהאורות עובדים (כי אני טמבל ולא בדקתי זאת קודם)- כמובן שהם לא עבדו, אז נסעתי 140 כדי להרוויח כמה שיותר נסיעה באור וכשהוא נעלם הפעלתי מאותת ונצמדתי לרכב מאחור
למחרת התחילו השבילים- רובם טובים, נופים יפים של מפרצים והמון קקטוסים
ביום השלישי נסיעה על שבילים שוממים ללא נפש חיה למעט באזור הכביש הראשי
מדי פעם פוגשים נווי מדבר המזכירים את אלו של סיני
למחרת היום המאתגר ביותר- נסיעה בדרכים לא טובות, התברברות, הדרכים נעשות גרועות, הציוד נופל, חם-חם מאוד!, המשקף נשבר, רצועת התיק כלים נקרעה, אין נפש חיה מסביב, הרצ'ט של הרצועה נתקע, שמח! ככה זה כשיוצאים לטיול כזה עם אפס הכנה לאופנוע
בסוף כמו בחזיון תעתועים הגעתי לנווה מדבר וכפר לצידו ומשם לכביש בקלות אך בקוצר דלק, נסיון לבינגו נכשל ומצאתי עצמי מנסה לעצור טרמפים ולקבל קצת דלק, היה קשה מהצפוי
החלק הדרומי של הבאחה שונה מאוד מהשאר- ירוק בחלקו והעיר לה פאז והאזור לוס קאבוס מלאים בתיירים אמריקאים עשירים ברובם, שם פגשתי תיירים לראשונה כולל זוג קנדי שהגיע בנסיעה מקנדה בוולקסואגן ואן שנת 1960 והבחור עזר לי לפתור את בעיית האורות
אני מניח שהבאחה סיפק את חוויות הרכיבה מהמאתגרות ומהנות שיהיו בטיול- המון רכיבת שטח, כל הזמן באזור ה 40 מעלות ומעלה, אזורים מבודדים מאוד ללא איש, מאוד מאוד פראי, אני רוכב הרבה מאוד שעות ביום ונהנה מזה, לא נשאר בשום מקום יותר מלילה אחד, יהיה קשה לספק יותר אתגרים ממה שהמדבר הזה סיפק
למחרת מעבורת (עצומה! מלון, מסעדות ) ליבשה ובזאת אני נפרד מנוף מדברי לדעתי עד בולביה
רשומות
