גואטמלה, 18.8-28.8, מונה מיילים- 6500-7353

מטבע- 1 דולר=7.4 קצאל, בירה מקומית נפוצה - גאיו (תרנגול), דלק- 5 דולר לגאלון,משפט שנשמע הרבה בקסדה- "מממ, אכן מדינה יפה, אבל איפה השבילים פה?"
מעבר הגבול לגואטמלה עבר חלק, פגשתי שם עוד בחור אוסטרלי שמטייל מארה¨ב דרומה על דוקאטי (!?) , נראה לי חנון אמיתי אז שילחתי אותו בברכת דרך צלחה
הכוונה המקורית הייתה לנסוע לפינה הצפון מזרחית של המדינה לאזור טיקאל
נכנסתי לעיר שנקרתה בדרכי על מנת למצוא מלון ללון בו ומסתבר שנפלתי על הקרנבל השנתי- אלפי אנשים ברחובות, לונה פארק, זיקוקים, דוכני אוכל- מדהים, כמובן שהייתי הזר היחיד שם

בכל מקרה, בעודי מזדחל עם האופנוע בין ההמונים ומנסה למצוא מלון, שמעתי רעשים מכיוון החלק הקדמי של המנוע ומיד בדקתי את מד הטמפ' (שברוב טפשותי הסתרתי אותו עם לימודי הספרדית שלי) והוא היה על המקסימום
דוממתי את המנוע ונכנסתי למלון שהיה בסמוך, גואטמלה התחילה איתי ברגל שמאל
בפירוק ראשוני נמצאה הבעייה- מסגרת המתכת של המאוור התעקמה, תקעה אותו וגרמה לציר לחרוץ במאוור ולהרוס אותו, מילא, כמה כבר חתיכת פלסטיק אמורה לעלות?
אז שיניתי את התכנית ונסעתי לגואטמלה סיטי ושוב עברתי על החוק הבסיסי לא להכנס לערי בירה
איכשהו מצאתי את היבואן של קוואסקי, וכשהבחור סובב את המסך והראה לי את המחיר של המאוורר, ראיתי שחור - 500 דולר! מסתבר שלא מוכרים את המאוורר לבדו (הבני זו&$@) אלא את כל היחידה
נוכח הפרצוף העצוב, המנהל הגיע ועשה לי הנחה מרשימה של 50 אחוז אבל עדיין הרבה, אז נסעתי ברחבי העיר הסואנת והמגעילה לחפש מאוורר חלופי
לאחר 40 חנויות אופנועים (והרבה אנשים שעזרו) נשברתי ונסעתי לאנטיגואה היפה לשני לילות- עיר קולוניאלית מטופחת ומעליה משקיפים הרי געש יפים

על אחד מהרי הגעש הפעילים עליתי .זהו אחד מהרי הגעש היחידים בהם ניתן להגיע ממש עד מרחק נגיעה מהלבה ומרגשים ממש את החום

בנתיים מצאתי פתרונות באינטרנט לבעייה באופנוע אך הם היו כרוכים במשלוח מארהב- החלטתי להמשיך ולעצור אם האופנוע יתחמם
עזבתי את אנטיגואה לכיוון אגם אטיטלן, בדרך היתה דרך מעט קשה בשביל שלא התכוונתי להגיע אליו אבל איזה מקומי עזר לי קצת, אחכ גיליתי שזה קטע דרך שידוע בשודדים שבו ושאופנוען מארהב נשדד שם לפני כמה ימים באיומי אקדח.
בהמשך האופנוע מצא את עצמו בחריץ הגדול מימין<a

,
נשפכה הרבה זיעה בעלייה הזו ולולא הבחור המקומי עם המצ'טה שעזר לי זה היה
אפילו בעייתי

הדרך עצמה היתה יפה אולם הירידה לאגם הייתה בערפל- קצת מבאס אבל לא נורא. סביב האגם יש מספר כפרים מסורתיים ויפים עם אוכלוסיה ילידית שלובשת את הבגדים המסורתיים והכל היעד שלי היה כפר בשם סן פדרו שהוא קצת יותר מפותח מרוב הכפרים שם

כשהגעתי לסן פדרו עצרתי רגע במקרה ליד חומוסיה כדי לקרוא משהו ויצאה אלי בחורה בשם מריה שהיא ישראלית בעלת המקום שגרה שם בשנתיים האחרונות והיא גם עשתה טיול על אופנוע כמו שלי מארהב לאקוודור והחליטה לחזור ולהשתקע שם,בכל מקרה- היא הובילה אותי לבחור ישראלי אחר בשם יואל שנשוי למקומית (+4)וגר שם, הבחור מוכשר מאוד ובנה שאת הבית של המשפחה שלו במו ידיו ועוד שלושה חדרים להשכרה, באחד מהם גר גורן- עוד ישראלי מוכשר מאוד, יש לו מוסך אופנועים בחצר האחורית...
אז תיקנו את המאוור
ואז גילינו שמסבי ההיגוי משוחררים לגמרי ושאחר מהברגים שמחזיקים את הזנב נשבר והזנב זז - מה שגרם לשבר בתושבת
עליה יושב מיכל הדלק...בקיצור- שמח

אז עבדתי יומיים על האופנוע ותוך כדי גם נהנתי מהכפר ומהנופים משם לאחר שלושה לילות עליתי בדרך יפה מאוד לעיירה בשם צ'יצ'י שיש בה בימי א' את השוק הכי גדול במדינה.

ומשם נסעתי לכפר קטן בשם לנקין,המקום מדהים- גסט האוס שמורכב מבקתות עץ מפוזרות לאורך נהר ומלא חברה צעירים ואווירה טובה מאוד, פגשתי פה אמריקאי שנוסע מארהב לארגנטינה כמוני והוא ממש נחמד וחברותי- בלילה השתכרנו פה.
חוץ מהמלון היפהפה יש פה שתי אטרקציות-
הראשונה היא מקום שנקרא סמוק שאמפיי- יש שם נהר גדול ויפה שבנקודה מסויימת פשוט נכנס מתחת לגשר טבעי ברוחב של איזה קילומטר וזורם מתחתיו (רואים רק את הכניסה והיציאה) מה שמדהים בארוע הוא שמעל הגשר יש זרם איטי של מים שעוברים בין המון ברכות ומפלונים קטנים ונכנסים לשחות שם איפה שרוצים, ממש ממש מדהים זה המקום שהנהר נכנס מתחת לגשר הזה

השנייה פה היא מערת נטיפים עצומה- עומקה לא ידוע כי לא הגיעו לקצה מעולם, מעבר למערה היפה יש שם ארוע מדהים - ב 6 בערב יוצאים מהמערה מיליוני עטלפים (שמעתי את המספר 60 מליון נזרק) בזרם בלתי פוסק ופשוט עומדים בפתח המערה והם שועטים לכיוונך חולפים מסביבך (די מפחיד להסתכל קדימה) לכיוון הנהר שנמצא בפתח המנהרה- מחזה חריג מאוד

אני וג'ף האמריקאי חברנו יחדיו לבנתיים הבחור גם נחמד מאוד וגם הרפתקני אז אנחנו מסתדרים יופי, רוכב קצת לאט, אבל לא נורא- זה נותן לי זמן להסתכל על הנוף. נסענו ביציאה מלנקין בדרך הכי טובה מאז שעזבתי את מקסיקו, נחמד לחזור לאזורים הלא תיירותיים הנדחים. כבר בחרנו לנו אזור שומם בהונדורס שבגדול אף אחד לא מגיע לשם. היום חצינו להונדורס ובזה תם פרק גואטמלה.
לסיכום פרק זה- נופים אדירים, מרחקים קצרים משמעותית מאשר מקסיקו ולכן גם קשה למצוא שבילים נדחים כמו שהיו לי בהתחלה, יהיה בסדר
האנשים במדינה לא נחמדים בהכללה, נדמה שהילידים (75% מהאוכלוסיה) מעוניינים לחיות את חייהם מבלי להיות מופרעים ע"י המוני התיירים
אבל לדעתי מכיוון שהרכיבות פה היו משמעותית פחות אטרקטיביות ממקסיקו ובזה אני מוצא את מירב העניין, פשוט נהנתי מעט פחות

צ'יאפאס, 13.8-18.8, מונה מיילים- 5700-6500

משפט שנשמע הרבה בקסדה- "אני מקווה שהחיבוק של גיל שתשב במושב האחורי יהיה יותר נחמד מזה של ארנולדז"

פעם ראשונה שנכנסתי למסלול התיירותי השחוק, ואף פגשתי ישראלים (!!)

סן כריסטבל - עיירה קולוניאלית יפה מאוד ותיירותית, וסביבה אטרקציות כמו שיט בנהר שמעליו צוקים בגובה 1000 מ', תנינים וחיות רבות, כפרי מאיה עם טקסים מסורתיים ועוד דברים תיירותים משעממים יותר ופחות שבאופן אישי אותי פחות מעניינים
משם נסעתי לפגוש את המכוער השני בטיול- ארנולדז האחד והיחיד, אז נסעתי לכיוון פלנקה, הריסות המאיה המפורסמות, וישנתי בבקתה בתוך הג'ונגל הסמוך
בבוקר שלמחרת נסעתי לאסוף את הבחור (שבאופן מפתיע הגיע ואפילו בזמן! לשלושה ימים מדהימים באזור לא מתוייר בצ'יאפאס עם שבילי עיזים בג'ונגל, נהרות לרוב, נסיונות כושלים לדוג, שינה באוהל, עקיצות אינספור ושיחות נפש אל מול אגם מדהים
לבסוף נאלצנו להפרד, ארנון לקוזומל ואני לגואטמלה

מקסיקו סיטי והדרך ממנה ואליה, 4.8-13.8, מונה מיילים- 4046-5700

משפט שנשמע הרבה בקסדה- "אני נוסע כבר 12 שעות, רטוב וקר לי, איפה המקסיקו סיטי ה הזו? נמאס לי מפסי האטה שיט! פספתי עוד אחד"

"אני אוכל טוב, ישן טוב, ויש פה אינטרנט חינם, אולי אני אשאר אצל ניב עוד לילה?" -I

בחופים שמצפון למקסיקו סיטי ניתן למצוא עיירות קטנות ויפות היושבות לחופם של מפרצים יפים מאוד וכן קולוניאליזם אמריקאי במיטבו מפוצץ בתיירים בערים כמו פוארו ויארטה, סה"כ החופים יפים מאוד, אך אני לא פה בשביל לנוח ולכן רצתי קדימה
ביום בו החלטתי להגיע לניב במקסיקו סיטי יצאתי מוקדם בבוקר בידיעה שהולך להיות יום ארוך
עד הצהריים היה מעולה- כבישים מפותלים ועיירה מפתיעה ביופיה בלב יער, אך כשהתחלתי להתברבר באותו יער בשבילים קשים אליהם לא ממש התכוונתי להגיע- הבנתי שהיום הזה יהיה קשה מהצפוי
לאחר בזבוז של בערך שעתיים הגעתי לכביש ובעודי עצבני (על עצמי), נסעתי בכבישים החינמיים (לא אגרה) שמשמעותם- דרך ארוכה פי 2 , מליון פסי האטה רובם מוסווים אך גבוהים (לא יודע איך אבל זה ככה), משאיות מזדחלות וחיות שונות ומשונות שיעשו ככל שביכולתן בשביל להפתיע אותך- אבל חינם
כמובן שהגשם הגיע, וגם החושך, ושכבר היה מאוחר נשברתי ועליתי אל כביש האגרה
כשנגמרו לי הפסו חזרתי שוב לכביש החינם ולאחר מלחמת השרדות אמיתית של שעתיים בכביש מזעזע, חשוך, בגשם שוטף ומפעם לפעם משאית מתנקשת, חזרתי לכביש האגרה ושילמתי בדולרים בשער חליפין מזעזע אבל שווה פחות מהחיים שלי
ב- 2300 במבול מטורף נכנסתי למקסיקו סיטי , עיר של 22 מליון איש, לך תמצא את ניב
הגעתי לאיזו שדירה שנשמעה לי מוכרת מהתיאור של ניב ועצרתי לטלפן, כמובן שלא הצלחתי לחייג והנחתי שמענה האוטומטי הדובר ספרדית אומר שהמנוי אינו זמין כעת
היאוש היה גדול, אך זוג צעיר וחביב נחלץ לעזרתי ומהסלולרי שלהם הצלחנו לחייג למלאך המושיע שבא לאסוף אותי
בנסיעה זו שברתי בברוטליות מספר כללי יסוד לאופנוען השורד באמריקה הלטינית:
1 אל תכנס לערי בירה- אין מה לחפש שם וכולם מחפשים להרוג אותך ולבזוז את כספך
2 אל תיסע בחושך
3 לעולם אבל לעולם אל תרכב בחושך, בגשם שוטף, כביש חינם, לתוך ערי בירה, ובפרט אם יש בהן מעל 20 מליון תושבים
4 אל תהיה אדיוט

להלן ציטוט מאתר אופנועים מוביל לגבי נהיגה בחושך במרכז אמריקה

Night riding: Don’t do it! There is a reason you hear horror stories about riding at night below the border. Combine very poorly maintained roads, no signage or warning markings, large animals, pedestrians, and vehicles with no lights or reflective markings and you are playing Russian roulette. I am not kidding. We rode after dark for the first two days we were on the road in Mexico. When we saw what we had ridden thru on the morning of the third day, we stopped doing that for the rest of the trip. IT IS NOT WORTH THE RISK. Stop and find lodging well before sunset.

הימים אצל ניב היו מפנקים במיוחד בזכות ניב ורחל - מסעדות, שינה טובה, פינוקים לרוב (אחד מהם היה נסיעה לתחרות אינדורו בינ"ל באזור) ובעיקר תחושה של בית, שוב תודה רבה רבה

ממקסיקו סיטי דרך מדינת וואחאקה בעלת החופים היפים וכבישים המתפתלים מגובה 3000 מ' עד לחוף לכיוון מדינת צ'יאפאס

קופר קניון ודוראנגו 30.7-3.8, מונה מיילים- 2615- 4046

משפט שנשמע הרבה בקסדה- אין מילים, מדהים

ירדתי מהמעבורת מהבאחה בצהריים ונכנסתי לשטח ב-1600 בכוונה להגיע לעיירה בשם בטופילס שנמצאת בתחתית קניון בעל אותו שם שהוא אחד משבעת קניונים עמוקים מאוד (חלקם יותר מהגרנד קניון), האזור כולו נקרא הקופר קניון
כשהתחלתי להתברבר כבר היה 1900 ולמרות שהאנשים שפגשתי לא נראו לי ידידותיים במיוחד לא הייתי לי ברירה אלא לישון באוהל, אז לקחתי 300 מ' מהדרך לצד נהר והתמקמתי
כשהחשיך כבר התחלתי לפחד, לפתע ראיתי פנס מהבהב מבעד לשיחים, רק לאחר 30 שניות של אימה הבנתי שמדובר בגחלילית, אליה הצטרפו חברות נוספות (היה יפה מאוד)

לפני שנכנסתי לאוהל התחילו ברקים, ואז נכנסתי לאוהל מפוחד משטפון, מאנשים רעים עם מצ'טה וחיות טורפות והלכתי לישון עד 0400 - אז קמתי לבוקר יבש ויפה

לבטופילס הגעתי רק בלילה (חלק מהדרך בשבילים מזוויעים בגשם שוטף), כלומר- 24 שעות לאחר הכוונה המקורית... רק אז הבנתי כמה טיפשי נראתי אל מול האנשים שאמש שאלתי איך מגיעים לבטופילס, זה כאילו אתה יושב בנהריה ומישהו עם אופנוע עוצר לידך ושואל בשפה שאתה לא מכיר "בלה בלה בלה , אילת??"
אז הפנמתי מספר כללי יסוד:
1 כשאתה מבקש הוראות הכוונה תבקש אותן לכפר הבא ולא מעבר, לא תמיד האנשים היו בכפר שמעבר
2 אל תשאל מה המרחק אלא כמה זמן לוקח להגיע, בתוואי כזה המרחק לא רלוונטי -והם גם לא יודעים אותו
3 הדרך הקצרה היא בדרך כלל לא המהירה
4 קנה מפות נורמליות לפני שאתה נכנס לטייל בשטח לא מוכר עם נחלים בעומק ק¨מ
בכל מקרה, בטופילס זו היא עיירה יפה מאוד ממש על גדת נהר אימתני והדרכים ממנה ואליה חוצים מספר קניונים עצומים עם נהרות גדולים- רכיבת שטח מדהימה!

באחת העצירות ליד נהר עצרתי להכין קפה וכיבדתי בעוגיות קבוצת חיילים שהגיעה להתעניין ממחנה ארעי סמוך, זה היה צעד חכם כי כשהאופנוע נפל לנהר כשניסיתי לחצות אותו מיד הגיעו שלושה חיילים ועזרו לי להרימו
לאחר לילה נוסף באזור בעיירה שנקראת "קריל" (נרצחו שם כמה אנשים כמה ימים לאחר שעזבתי), נסעתי יום שלם לתוך היבשה בנסיעה ארוכה (690 ק"מ), שהתחילה בכבישים מדהימים מעל הקופר קניון, והמשיכה במשעממים למוות עם גשם, סופות חול ומשאיות מסוכנות-כי לקחתי את הכביש החינם ולא האגרה, כמובן
לאחר אותו יום החלטתי שאני פה בשביל לרכב במקומות יפים ולא בין ערים, גם אם זה "יעלה לי" בפספוס ערים יפות
אז בחרתי שביל במפה שיורד לכיוון הים ונסעתי אליו
אלה היו 3 ימים מהמדהימים- חבל ארץ בתולי ויפהפה, עם אנשים ילידים בכפרים נידחים החיים אורח חיים של פעם, תלבושות מסורתיות ואפס תיירים

הנופים היו חריגים, בפרט ביום השני אותו התחלתי מעל העננים אותם חציתי רק בצהריים
פה פגשתי את חציית הנהר הגדול הראשונה שלי, בהתחלה חששתי אך הדרך הקצרה עברה משם ובחור עם סוס הראה לי איך חוצים (הרבה יותר קל על סוס, בדוק) , אז בעידוד בחור נוסף (קוראים לזה "לחץ חברתי") הלכתי על זה- ממש מרגישים את הנהר סוחף את האופנוע (שנכבה באמצע), אבל בסוף יצאתי- רטוב ומבסוט
בסוף היום כשהגעתי לכביש חזיתי בגרסא המקסיקנית למנגל הישראלי- 800000 מקסיקנים אחד על השני בקטע נהר של 200 מ', מזעזע

אבדן של 200 דולר במהלך היום העיב רק במעט על החוויה

אני עדיין רוכב לפחות 10 שעות ביום, ולא נשארתי יותר מלילה אחד באותו מקום, הרכיבה מאוד מהנה ולא מרגישים את העייפות עד שעוצרים, חוצמזה- באתי לעבוד לא לנפוש...המנוחה תבוא בהמשך