גואטמלה, 18.8-28.8, מונה מיילים- 6500-7353

מטבע- 1 דולר=7.4 קצאל, בירה מקומית נפוצה - גאיו (תרנגול), דלק- 5 דולר לגאלון,משפט שנשמע הרבה בקסדה- "מממ, אכן מדינה יפה, אבל איפה השבילים פה?"
מעבר הגבול לגואטמלה עבר חלק, פגשתי שם עוד בחור אוסטרלי שמטייל מארה¨ב דרומה על דוקאטי (!?) , נראה לי חנון אמיתי אז שילחתי אותו בברכת דרך צלחה
הכוונה המקורית הייתה לנסוע לפינה הצפון מזרחית של המדינה לאזור טיקאל
נכנסתי לעיר שנקרתה בדרכי על מנת למצוא מלון ללון בו ומסתבר שנפלתי על הקרנבל השנתי- אלפי אנשים ברחובות, לונה פארק, זיקוקים, דוכני אוכל- מדהים, כמובן שהייתי הזר היחיד שם

בכל מקרה, בעודי מזדחל עם האופנוע בין ההמונים ומנסה למצוא מלון, שמעתי רעשים מכיוון החלק הקדמי של המנוע ומיד בדקתי את מד הטמפ' (שברוב טפשותי הסתרתי אותו עם לימודי הספרדית שלי) והוא היה על המקסימום
דוממתי את המנוע ונכנסתי למלון שהיה בסמוך, גואטמלה התחילה איתי ברגל שמאל
בפירוק ראשוני נמצאה הבעייה- מסגרת המתכת של המאוור התעקמה, תקעה אותו וגרמה לציר לחרוץ במאוור ולהרוס אותו, מילא, כמה כבר חתיכת פלסטיק אמורה לעלות?
אז שיניתי את התכנית ונסעתי לגואטמלה סיטי ושוב עברתי על החוק הבסיסי לא להכנס לערי בירה
איכשהו מצאתי את היבואן של קוואסקי, וכשהבחור סובב את המסך והראה לי את המחיר של המאוורר, ראיתי שחור - 500 דולר! מסתבר שלא מוכרים את המאוורר לבדו (הבני זו&$@) אלא את כל היחידה
נוכח הפרצוף העצוב, המנהל הגיע ועשה לי הנחה מרשימה של 50 אחוז אבל עדיין הרבה, אז נסעתי ברחבי העיר הסואנת והמגעילה לחפש מאוורר חלופי
לאחר 40 חנויות אופנועים (והרבה אנשים שעזרו) נשברתי ונסעתי לאנטיגואה היפה לשני לילות- עיר קולוניאלית מטופחת ומעליה משקיפים הרי געש יפים

על אחד מהרי הגעש הפעילים עליתי .זהו אחד מהרי הגעש היחידים בהם ניתן להגיע ממש עד מרחק נגיעה מהלבה ומרגשים ממש את החום

בנתיים מצאתי פתרונות באינטרנט לבעייה באופנוע אך הם היו כרוכים במשלוח מארהב- החלטתי להמשיך ולעצור אם האופנוע יתחמם
עזבתי את אנטיגואה לכיוון אגם אטיטלן, בדרך היתה דרך מעט קשה בשביל שלא התכוונתי להגיע אליו אבל איזה מקומי עזר לי קצת, אחכ גיליתי שזה קטע דרך שידוע בשודדים שבו ושאופנוען מארהב נשדד שם לפני כמה ימים באיומי אקדח.
בהמשך האופנוע מצא את עצמו בחריץ הגדול מימין<a

,
נשפכה הרבה זיעה בעלייה הזו ולולא הבחור המקומי עם המצ'טה שעזר לי זה היה
אפילו בעייתי

הדרך עצמה היתה יפה אולם הירידה לאגם הייתה בערפל- קצת מבאס אבל לא נורא. סביב האגם יש מספר כפרים מסורתיים ויפים עם אוכלוסיה ילידית שלובשת את הבגדים המסורתיים והכל היעד שלי היה כפר בשם סן פדרו שהוא קצת יותר מפותח מרוב הכפרים שם

כשהגעתי לסן פדרו עצרתי רגע במקרה ליד חומוסיה כדי לקרוא משהו ויצאה אלי בחורה בשם מריה שהיא ישראלית בעלת המקום שגרה שם בשנתיים האחרונות והיא גם עשתה טיול על אופנוע כמו שלי מארהב לאקוודור והחליטה לחזור ולהשתקע שם,בכל מקרה- היא הובילה אותי לבחור ישראלי אחר בשם יואל שנשוי למקומית (+4)וגר שם, הבחור מוכשר מאוד ובנה שאת הבית של המשפחה שלו במו ידיו ועוד שלושה חדרים להשכרה, באחד מהם גר גורן- עוד ישראלי מוכשר מאוד, יש לו מוסך אופנועים בחצר האחורית...
אז תיקנו את המאוור
ואז גילינו שמסבי ההיגוי משוחררים לגמרי ושאחר מהברגים שמחזיקים את הזנב נשבר והזנב זז - מה שגרם לשבר בתושבת
עליה יושב מיכל הדלק...בקיצור- שמח

אז עבדתי יומיים על האופנוע ותוך כדי גם נהנתי מהכפר ומהנופים משם לאחר שלושה לילות עליתי בדרך יפה מאוד לעיירה בשם צ'יצ'י שיש בה בימי א' את השוק הכי גדול במדינה.

ומשם נסעתי לכפר קטן בשם לנקין,המקום מדהים- גסט האוס שמורכב מבקתות עץ מפוזרות לאורך נהר ומלא חברה צעירים ואווירה טובה מאוד, פגשתי פה אמריקאי שנוסע מארהב לארגנטינה כמוני והוא ממש נחמד וחברותי- בלילה השתכרנו פה.
חוץ מהמלון היפהפה יש פה שתי אטרקציות-
הראשונה היא מקום שנקרא סמוק שאמפיי- יש שם נהר גדול ויפה שבנקודה מסויימת פשוט נכנס מתחת לגשר טבעי ברוחב של איזה קילומטר וזורם מתחתיו (רואים רק את הכניסה והיציאה) מה שמדהים בארוע הוא שמעל הגשר יש זרם איטי של מים שעוברים בין המון ברכות ומפלונים קטנים ונכנסים לשחות שם איפה שרוצים, ממש ממש מדהים זה המקום שהנהר נכנס מתחת לגשר הזה

השנייה פה היא מערת נטיפים עצומה- עומקה לא ידוע כי לא הגיעו לקצה מעולם, מעבר למערה היפה יש שם ארוע מדהים - ב 6 בערב יוצאים מהמערה מיליוני עטלפים (שמעתי את המספר 60 מליון נזרק) בזרם בלתי פוסק ופשוט עומדים בפתח המערה והם שועטים לכיוונך חולפים מסביבך (די מפחיד להסתכל קדימה) לכיוון הנהר שנמצא בפתח המנהרה- מחזה חריג מאוד

אני וג'ף האמריקאי חברנו יחדיו לבנתיים הבחור גם נחמד מאוד וגם הרפתקני אז אנחנו מסתדרים יופי, רוכב קצת לאט, אבל לא נורא- זה נותן לי זמן להסתכל על הנוף. נסענו ביציאה מלנקין בדרך הכי טובה מאז שעזבתי את מקסיקו, נחמד לחזור לאזורים הלא תיירותיים הנדחים. כבר בחרנו לנו אזור שומם בהונדורס שבגדול אף אחד לא מגיע לשם. היום חצינו להונדורס ובזה תם פרק גואטמלה.
לסיכום פרק זה- נופים אדירים, מרחקים קצרים משמעותית מאשר מקסיקו ולכן גם קשה למצוא שבילים נדחים כמו שהיו לי בהתחלה, יהיה בסדר
האנשים במדינה לא נחמדים בהכללה, נדמה שהילידים (75% מהאוכלוסיה) מעוניינים לחיות את חייהם מבלי להיות מופרעים ע"י המוני התיירים
אבל לדעתי מכיוון שהרכיבות פה היו משמעותית פחות אטרקטיביות ממקסיקו ובזה אני מוצא את מירב העניין, פשוט נהנתי מעט פחות