צ'יאפאס, 13.8-18.8, מונה מיילים- 5700-6500

משפט שנשמע הרבה בקסדה- "אני מקווה שהחיבוק של גיל שתשב במושב האחורי יהיה יותר נחמד מזה של ארנולדז"

פעם ראשונה שנכנסתי למסלול התיירותי השחוק, ואף פגשתי ישראלים (!!)

סן כריסטבל - עיירה קולוניאלית יפה מאוד ותיירותית, וסביבה אטרקציות כמו שיט בנהר שמעליו צוקים בגובה 1000 מ', תנינים וחיות רבות, כפרי מאיה עם טקסים מסורתיים ועוד דברים תיירותים משעממים יותר ופחות שבאופן אישי אותי פחות מעניינים
משם נסעתי לפגוש את המכוער השני בטיול- ארנולדז האחד והיחיד, אז נסעתי לכיוון פלנקה, הריסות המאיה המפורסמות, וישנתי בבקתה בתוך הג'ונגל הסמוך
בבוקר שלמחרת נסעתי לאסוף את הבחור (שבאופן מפתיע הגיע ואפילו בזמן! לשלושה ימים מדהימים באזור לא מתוייר בצ'יאפאס עם שבילי עיזים בג'ונגל, נהרות לרוב, נסיונות כושלים לדוג, שינה באוהל, עקיצות אינספור ושיחות נפש אל מול אגם מדהים
לבסוף נאלצנו להפרד, ארנון לקוזומל ואני לגואטמלה

מקסיקו סיטי והדרך ממנה ואליה, 4.8-13.8, מונה מיילים- 4046-5700

משפט שנשמע הרבה בקסדה- "אני נוסע כבר 12 שעות, רטוב וקר לי, איפה המקסיקו סיטי ה הזו? נמאס לי מפסי האטה שיט! פספתי עוד אחד"

"אני אוכל טוב, ישן טוב, ויש פה אינטרנט חינם, אולי אני אשאר אצל ניב עוד לילה?" -I

בחופים שמצפון למקסיקו סיטי ניתן למצוא עיירות קטנות ויפות היושבות לחופם של מפרצים יפים מאוד וכן קולוניאליזם אמריקאי במיטבו מפוצץ בתיירים בערים כמו פוארו ויארטה, סה"כ החופים יפים מאוד, אך אני לא פה בשביל לנוח ולכן רצתי קדימה
ביום בו החלטתי להגיע לניב במקסיקו סיטי יצאתי מוקדם בבוקר בידיעה שהולך להיות יום ארוך
עד הצהריים היה מעולה- כבישים מפותלים ועיירה מפתיעה ביופיה בלב יער, אך כשהתחלתי להתברבר באותו יער בשבילים קשים אליהם לא ממש התכוונתי להגיע- הבנתי שהיום הזה יהיה קשה מהצפוי
לאחר בזבוז של בערך שעתיים הגעתי לכביש ובעודי עצבני (על עצמי), נסעתי בכבישים החינמיים (לא אגרה) שמשמעותם- דרך ארוכה פי 2 , מליון פסי האטה רובם מוסווים אך גבוהים (לא יודע איך אבל זה ככה), משאיות מזדחלות וחיות שונות ומשונות שיעשו ככל שביכולתן בשביל להפתיע אותך- אבל חינם
כמובן שהגשם הגיע, וגם החושך, ושכבר היה מאוחר נשברתי ועליתי אל כביש האגרה
כשנגמרו לי הפסו חזרתי שוב לכביש החינם ולאחר מלחמת השרדות אמיתית של שעתיים בכביש מזעזע, חשוך, בגשם שוטף ומפעם לפעם משאית מתנקשת, חזרתי לכביש האגרה ושילמתי בדולרים בשער חליפין מזעזע אבל שווה פחות מהחיים שלי
ב- 2300 במבול מטורף נכנסתי למקסיקו סיטי , עיר של 22 מליון איש, לך תמצא את ניב
הגעתי לאיזו שדירה שנשמעה לי מוכרת מהתיאור של ניב ועצרתי לטלפן, כמובן שלא הצלחתי לחייג והנחתי שמענה האוטומטי הדובר ספרדית אומר שהמנוי אינו זמין כעת
היאוש היה גדול, אך זוג צעיר וחביב נחלץ לעזרתי ומהסלולרי שלהם הצלחנו לחייג למלאך המושיע שבא לאסוף אותי
בנסיעה זו שברתי בברוטליות מספר כללי יסוד לאופנוען השורד באמריקה הלטינית:
1 אל תכנס לערי בירה- אין מה לחפש שם וכולם מחפשים להרוג אותך ולבזוז את כספך
2 אל תיסע בחושך
3 לעולם אבל לעולם אל תרכב בחושך, בגשם שוטף, כביש חינם, לתוך ערי בירה, ובפרט אם יש בהן מעל 20 מליון תושבים
4 אל תהיה אדיוט

להלן ציטוט מאתר אופנועים מוביל לגבי נהיגה בחושך במרכז אמריקה

Night riding: Don’t do it! There is a reason you hear horror stories about riding at night below the border. Combine very poorly maintained roads, no signage or warning markings, large animals, pedestrians, and vehicles with no lights or reflective markings and you are playing Russian roulette. I am not kidding. We rode after dark for the first two days we were on the road in Mexico. When we saw what we had ridden thru on the morning of the third day, we stopped doing that for the rest of the trip. IT IS NOT WORTH THE RISK. Stop and find lodging well before sunset.

הימים אצל ניב היו מפנקים במיוחד בזכות ניב ורחל - מסעדות, שינה טובה, פינוקים לרוב (אחד מהם היה נסיעה לתחרות אינדורו בינ"ל באזור) ובעיקר תחושה של בית, שוב תודה רבה רבה

ממקסיקו סיטי דרך מדינת וואחאקה בעלת החופים היפים וכבישים המתפתלים מגובה 3000 מ' עד לחוף לכיוון מדינת צ'יאפאס

קופר קניון ודוראנגו 30.7-3.8, מונה מיילים- 2615- 4046

משפט שנשמע הרבה בקסדה- אין מילים, מדהים

ירדתי מהמעבורת מהבאחה בצהריים ונכנסתי לשטח ב-1600 בכוונה להגיע לעיירה בשם בטופילס שנמצאת בתחתית קניון בעל אותו שם שהוא אחד משבעת קניונים עמוקים מאוד (חלקם יותר מהגרנד קניון), האזור כולו נקרא הקופר קניון
כשהתחלתי להתברבר כבר היה 1900 ולמרות שהאנשים שפגשתי לא נראו לי ידידותיים במיוחד לא הייתי לי ברירה אלא לישון באוהל, אז לקחתי 300 מ' מהדרך לצד נהר והתמקמתי
כשהחשיך כבר התחלתי לפחד, לפתע ראיתי פנס מהבהב מבעד לשיחים, רק לאחר 30 שניות של אימה הבנתי שמדובר בגחלילית, אליה הצטרפו חברות נוספות (היה יפה מאוד)

לפני שנכנסתי לאוהל התחילו ברקים, ואז נכנסתי לאוהל מפוחד משטפון, מאנשים רעים עם מצ'טה וחיות טורפות והלכתי לישון עד 0400 - אז קמתי לבוקר יבש ויפה

לבטופילס הגעתי רק בלילה (חלק מהדרך בשבילים מזוויעים בגשם שוטף), כלומר- 24 שעות לאחר הכוונה המקורית... רק אז הבנתי כמה טיפשי נראתי אל מול האנשים שאמש שאלתי איך מגיעים לבטופילס, זה כאילו אתה יושב בנהריה ומישהו עם אופנוע עוצר לידך ושואל בשפה שאתה לא מכיר "בלה בלה בלה , אילת??"
אז הפנמתי מספר כללי יסוד:
1 כשאתה מבקש הוראות הכוונה תבקש אותן לכפר הבא ולא מעבר, לא תמיד האנשים היו בכפר שמעבר
2 אל תשאל מה המרחק אלא כמה זמן לוקח להגיע, בתוואי כזה המרחק לא רלוונטי -והם גם לא יודעים אותו
3 הדרך הקצרה היא בדרך כלל לא המהירה
4 קנה מפות נורמליות לפני שאתה נכנס לטייל בשטח לא מוכר עם נחלים בעומק ק¨מ
בכל מקרה, בטופילס זו היא עיירה יפה מאוד ממש על גדת נהר אימתני והדרכים ממנה ואליה חוצים מספר קניונים עצומים עם נהרות גדולים- רכיבת שטח מדהימה!

באחת העצירות ליד נהר עצרתי להכין קפה וכיבדתי בעוגיות קבוצת חיילים שהגיעה להתעניין ממחנה ארעי סמוך, זה היה צעד חכם כי כשהאופנוע נפל לנהר כשניסיתי לחצות אותו מיד הגיעו שלושה חיילים ועזרו לי להרימו
לאחר לילה נוסף באזור בעיירה שנקראת "קריל" (נרצחו שם כמה אנשים כמה ימים לאחר שעזבתי), נסעתי יום שלם לתוך היבשה בנסיעה ארוכה (690 ק"מ), שהתחילה בכבישים מדהימים מעל הקופר קניון, והמשיכה במשעממים למוות עם גשם, סופות חול ומשאיות מסוכנות-כי לקחתי את הכביש החינם ולא האגרה, כמובן
לאחר אותו יום החלטתי שאני פה בשביל לרכב במקומות יפים ולא בין ערים, גם אם זה "יעלה לי" בפספוס ערים יפות
אז בחרתי שביל במפה שיורד לכיוון הים ונסעתי אליו
אלה היו 3 ימים מהמדהימים- חבל ארץ בתולי ויפהפה, עם אנשים ילידים בכפרים נידחים החיים אורח חיים של פעם, תלבושות מסורתיות ואפס תיירים

הנופים היו חריגים, בפרט ביום השני אותו התחלתי מעל העננים אותם חציתי רק בצהריים
פה פגשתי את חציית הנהר הגדול הראשונה שלי, בהתחלה חששתי אך הדרך הקצרה עברה משם ובחור עם סוס הראה לי איך חוצים (הרבה יותר קל על סוס, בדוק) , אז בעידוד בחור נוסף (קוראים לזה "לחץ חברתי") הלכתי על זה- ממש מרגישים את הנהר סוחף את האופנוע (שנכבה באמצע), אבל בסוף יצאתי- רטוב ומבסוט
בסוף היום כשהגעתי לכביש חזיתי בגרסא המקסיקנית למנגל הישראלי- 800000 מקסיקנים אחד על השני בקטע נהר של 200 מ', מזעזע

אבדן של 200 דולר במהלך היום העיב רק במעט על החוויה

אני עדיין רוכב לפחות 10 שעות ביום, ולא נשארתי יותר מלילה אחד באותו מקום, הרכיבה מאוד מהנה ולא מרגישים את העייפות עד שעוצרים, חוצמזה- באתי לעבוד לא לנפוש...המנוחה תבוא בהמשך

באחה מקסיקו- 29.7- 19.7, מונה מיילים 1068-2615

מטבע במקסיקו- 1 דולר=10 פזו, בירה נפוצה- טקאטה, סול, משפט שנשמע הרבה בקסדה- "אמממ, 40 מעלות, אין פה אפ אחד, אולי כדאי לחזור לכביש?"
בשתי מילים על השהייה בארה"ב- הגעתי לסן דיאגו בלילה ונסעתי להוסטל מגעיל שרק גרם לי .להבין שאנ חייב למצוא אופנוע מהר או שאני אבזבז הרבה כסף/ אסבול
.יצרתי קשר עם בחור עם קי אל אר ונסעתי לראות את האופנוע שנראה מאוד שמור ומטופל
.לקח יומיים למנהלות שונות (בהם איבדתי את הארנק וגברת מצאה אותו והשאירה פתק בתחנת דלק בה שכחתי אותו עם הפרטים) וביום השני הוא ואשתו ארחו אותי לארוחת ערב ולינה ולמחרת יצאתי
מיד ביציאה מהבית שלו עצרתי בוול מארט לקנות דברים אחרונים וכשיצאתי האופנוע מת- ללא חשמל כלל
מישהו עזר לי לדחוף, ונסעתי לקנות את הפיוז שנשרף שהיה חסר לי (כנראה מזל שזה קרה שם)
לאחר מכן נסעתי לגבול ממנו הייתי מודאג ופשוט חציתי למקסיקו בנסיעה רצופה
העניין נראה לי חשוד אז חזרתי חזרה ושאלתי שוטר מה לעשות- אז הוא ליווה אותי במשך חצי שעה על אופניים והראה לי מה לעשות, פה למעשה מתחיל הטיול
הבאחה הוא חצי אי מדברי צר מצפון לדרום, טמפ' חמות מאוד בקיץ ומלבד כביש אחד שהולך מצפון לדרום שאר הדרכים הן דרכי עפר
הכביש היה יפה וסלול היטב, אך לקח לי זמן והבנתי שאני עומד להגיע לעיירה המתוכננת בלילה
חצי שעה לפני אור אחרון עצרתי רגע לבדוק שהאורות עובדים (כי אני טמבל ולא בדקתי זאת קודם)- כמובן שהם לא עבדו, אז נסעתי 140 כדי להרוויח כמה שיותר נסיעה באור וכשהוא נעלם הפעלתי מאותת ונצמדתי לרכב מאחור

למחרת התחילו השבילים- רובם טובים, נופים יפים של מפרצים והמון קקטוסים

ביום השלישי נסיעה על שבילים שוממים ללא נפש חיה למעט באזור הכביש הראשי
מדי פעם פוגשים נווי מדבר המזכירים את אלו של סיני
למחרת היום המאתגר ביותר- נסיעה בדרכים לא טובות, התברברות, הדרכים נעשות גרועות, הציוד נופל, חם-חם מאוד!, המשקף נשבר, רצועת התיק כלים נקרעה, אין נפש חיה מסביב, הרצ'ט של הרצועה נתקע, שמח! ככה זה כשיוצאים לטיול כזה עם אפס הכנה לאופנוע
בסוף כמו בחזיון תעתועים הגעתי לנווה מדבר וכפר לצידו ומשם לכביש בקלות אך בקוצר דלק, נסיון לבינגו נכשל ומצאתי עצמי מנסה לעצור טרמפים ולקבל קצת דלק, היה קשה מהצפוי
החלק הדרומי של הבאחה שונה מאוד מהשאר- ירוק בחלקו והעיר לה פאז והאזור לוס קאבוס מלאים בתיירים אמריקאים עשירים ברובם, שם פגשתי תיירים לראשונה כולל זוג קנדי שהגיע בנסיעה מקנדה בוולקסואגן ואן שנת 1960 והבחור עזר לי לפתור את בעיית האורות

אני מניח שהבאחה סיפק את חוויות הרכיבה מהמאתגרות ומהנות שיהיו בטיול- המון רכיבת שטח, כל הזמן באזור ה 40 מעלות ומעלה, אזורים מבודדים מאוד ללא איש, מאוד מאוד פראי, אני רוכב הרבה מאוד שעות ביום ונהנה מזה, לא נשאר בשום מקום יותר מלילה אחד, יהיה קשה לספק יותר אתגרים ממה שהמדבר הזה סיפק

למחרת מעבורת (עצומה! מלון, מסעדות ) ליבשה ובזאת אני נפרד מנוף מדברי לדעתי עד בולביה