קוסטה ריקה, 24.9-18.9, מונה מיילים 8888-9600

מטבע מקומי - 1 דולר=550 קולונס, בירה נפוצה- אימפריאל,פילזן, דלק- 730 קולונס לליטר (יקר!), משפט שנשמע הרבה בקסדה- " אולי היום יתייבשו הנעליים? המממ, כנראה שלא"
לקוסטה ריקה הגעתי עם ציפיות נמוכות- גם מכיוון שכבר ביקרתי בה בעבר אך בעיקר כי חשבתי שהיא תהיה כמו גוטמאלה וניקרגואה שבהן פחות נהנתי עקב אי היכולת לברוח מנתיב התיירות השחוק
אז לקחתי החלטה אסטרטגית- אני אמנם אבקר במקומות התירותיים, אך אבחר את הדרך המעניינת בינהם. ובכן- החלטה נבונה! גם העובדה שחזרתי לרכב לבד אחרי כמעט חודש עם ג'ף הוסיפה לריגוש
בחצי האי ניקויה הרבה חופים יפים ודרך מקבילה לחוף שבעקרון אינה עבירה ברובה בעונה הגשומה (ששיאה כעת), אז נסעתי דרכה. הנעליים לא התייבשו עד היום בו עזבתי את קוסטה ריקה. כמות הקילומטרז' שעשיתי בתוך מים לא הייתה מביישת סקיפר חובב, חציית נהר רודפת חציית נהר ,ראו סרט מימין

הנסיון המצטבר בחציית נהרות עם גרף שיפור שטוח למדי הביאו אותי לכתוב (בעיקר בשביל עצמי) את החוקים הבאים

הכי פשוט- אם אתה רוכב עם בן זוג- תן לו לחצות ראשון ואז תחליט מה לעשות
2. שאל את עצמך " עביר/לא עביר" בדר"כ פשוט מאוד להגיד ולא יעזור כמה שעות תחכה- נהר עצום ישאר עצום
3. אם החלטת להמשיך- הורד את מכנסי הגשם במידה ואתה לובש אותם- הם ממילא לא רלוונטים יותר והמים שיכנסו ויכלאו בהם יכבידו על רגליך כמו משקולות איומות. כנס לבדוק את עומק המים לכל רוחב הנהר ובחר נתיב מיטבי
4. אם אתה לבד ואינך יכול להרים את האופנוע לבדך שקול פריקת חלק מהציוד
5. כוון טיימר מצלמה וצא לדרך
6. נפל האופנוע? אם אתה יכול להרימו- סבבה, לא? אתה אדיוט, עכשיו תפרוק את הציוד בתוך המים/תקווה שיעבור מקומי
7. נכבה האופנוע? לא נורא, רד ותתחיל לדחוף. אם המים מתחת לתיבת האוויר אתה יכול לנסות להניע, מעל- בשום פנים ואופן אל תנסה
8. חצית? מעולה! לך להביא את המצלמה והציוד

מיותר לציין שהכל נכתב בדם, שמן, זיעה ומכות יבשות
מעבר לנהרות- כמות הטבע והחי הייתה מרשימה. כשרכבתי מתחת אחד העצים שמעתי לפתע רעש מחריד של מטוסי קרב בגובה נמוך (נשבע לכם), כשהמשכתי כמה מטרים כדי לצאת מבעד לענפים ולחפשם נזכרתי שלקוסטה ריקה אין בכלל צבא, אז חזרתי לבדוק מה זה היה, ומסתבר שזו הייתה משפחה של קופים צווחניים- צריך לזרוק כמה כאלה בעזה על מנת לבלבל את האויב. לאחר מכן כשעצרתי לצלם משהו, שמתי לב להתרחשות על החוף. בחינה מקרוב העלתה שמדובר בקבוצת עופות דורסים המנקרים בגופת צב ים ענק השרוע על גבו ובמאות ביצים הפזורות על החוף. לא שמורה, לא פארק- סתם חוף

המעבר לאזור ההררי הוליד גם הוא חוויות עת ניסיתי לחצות מהעיירה מונטוורדה לכיוון הר הגעש הפעיל בקוסטה ריקה- ארנל. התחפרות בבוץ שעלתה לי ביותר משעה של מאמץ מרוכז הפכה אף יותר מתסכלת לאחר ששני מקומיים הגיחו לפתע, אחד בהרכבה עם ג'י אן 125 והשני עם ימאהה קטן (ללא קסדות כמובן), הוציאו שרשראות מהשיחים, קשרו אותם לגלגלים האחוריים ועלו את העלייה

הגשם שבגדול ירד רוב הזמן גרמו בשלב מסויים לג'י פי אס להחזיר נישמתו ללווינים ולי להרגיש "חלושס" אז החלטתי ללכת לנוח בחוף הקריבי. איזה כיף שאפשר להחליט "אני הולך לנוח בקריביים" ותוך כמה שעות להיות שם
העיירה פוארטו ויאחו בחוף הקריבי של קוסטה ריקה על גבול פנמה, היא קוסטה ריקה אחרת עם אנשי "ראסטה מן" שחורים ומוזיקת רגאי ללא הפסקה. אם לא שואלים אותך בממוצע כל 10 דקות אם אתה רוצה "גאנג'ה"- תוציא את החולצה מהמכנסיים ותפזר את ה"שביל באמצע". אה, ויעזור גם אם תשתזף קצת

משם החצייה לפנמה היתה קצרה, ומעבר הגבול היה זריז. הדבר המעניין בו היה הגשר המפריד בין המדינות- מן מסילת ברזל ישנה עם הרבה שלבים חסרים

איי בוקאס אל תורו היו הראשונים לקבל את פניי בפנמה- אבל זאת בפרק הבא
בהזדמנות זו- המון המון מזל טוב לשולה ובוצי על הולדת בתם הבכורה! שונטל ואיתוש- בקרוב אצלכם ,אני כבר מחפש לוקיישן לתמונה
עד הפעם הבאה (יהיה פוסט קצר לפני חציית הדריאן גאפ)- אל תשמינו יותר מדי מהגפילטע
עומר

ניקרגואה, 7.9-18.9, מונה מיילים 8405-8888

מטבע מקומי - 1 דולר=19 קורדובה, בירה נפוצה- ויקטוריה,טוניה, דלק- 24 קורדובה דולר לליטר, משפט שנשמע הרבה בקסדה- " עוד אגם, עוד הר געש, כמה אפשר?"
התואר "המדינה הגדולה במרכז אמריקה" מטעה. רוב רובה של ניקרגואה אינו נגיש וככל הנראה גם אינו מעניין (הפעם גם לא ניסינו לבדוק- ע"ע הונדורס), כך שבדומה לגוטמאלה אתה פחות או יותר מחוייב ללכת בנתיב השחוק ללא אפשרויות מפלט, משמע- רכיבה משעממת והנאה פחותה.
לעומת זאת הנופים מדהימים- בכל הפניית ראש המבט יתקל בהר געש, באגם או בשילוב של שניהם. העובדה הזו, ביחד עם רצועת חוף יפה וערים קולוניאליות שלדעתי שוות ערך לאחיותיהן במקסיקו וגוטמאלה ביופין, וכן האנשים החברותיים- כל אלה הופכים את המדינה לאטרקטיבית- בעיקר למוצ'ילרים, פחות לרוכבי אופנוע שההנאה מהרכיבה היא עיקר העניין.
אה, היא גם זולה.
העיר ליאון ,ממנה התחלנו, שמשה בעיקר להשלמת זמן אינטרנט והסתובבות מעטה ברחובות העיר היפה -אך -לא- מדהימה. האטרקציה המרכזית- הכנסייה הגדולה ביותר במרכז אמריקה.
החופים הקרובים, וההוסטל על החוף שישנו בו (לבדנו) לילה אחד, גם הם לא גרמו לנו לרצות להשאר באזור יותר מדי זמן.
הפיצוי לא אחר לבוא עת שמנו פעמנו לאגם געשי בשם לגונה דה אפויו- מים צלולים בטמפ' מושלמת והוסטל מדהים על גדת האגם עם האווירה הנכונה, ואבובים/קיאקים/רפסודת שיזוף חברו לאטרקציה המרכזית מבחינתי בניקרגואה.

משם לעוד עיר קולוניאלית אך מרשימה הרבה יותר מקודמתה- גרנאדה, מהערים היפות בהן ביליתי בטיול זה. באחד הימים הורדנו את המטען מהאופנועים ונסענו "קלים" להר געש בשם מאסאיה שנמצא 20 דקות מגרנאדה. מדהים כמה האופנוע הקל התנהג שונה - כל החלפת הילוך נראתה כך

באחת הפעמים היה ארוע מסמר שיער אך הצנזור "אמא-קוראת-את-זה-אין-מצב-שזה-נכנס" חתך בעריכה. מקווה שהעצם תתאחה ישר.
סתם אמא, אני והאופנוע שמישים לחלוטין.
הר הגעש עצמו, אגב, הוא בעל היחס הטוב ביותר של נגישות אל מול איכות של הרי געש שראיתי עד כה- נסיעה על למעלה והגעה ממש לשפת הלוע העמוק והמעשן בטירוף-מרשים.

עקב הקרבה של החנייה ללוע רצוי להצמד להוראות במקום
גראנדה עצמה יושבת על שפת האגם הגדול ביותר במרכז אמריקה ובאגם זה אי בשם "אומטפה", אליו לקחנו מעבורת (עם האופנועים) ובו חווינו את רכיבת השטח הראויה הראשונה במדינה.

צורת האי כצורת הספרה 8 כאשר בכל מרכז של חצי שמינייה מיתמר לו הר געש- ממש פנינה טופוגרפית. הצילום של הג'י פי אס ימחיש את הצורה

אורך האי המירבי הוא בערך 15 ק"מ, ולאחר לינה של לילה באי (בלילה באי שוב נפלנו על קרנבל, עכשיו יש שתי אפשרויות- או שיש לי מזל מטורף לפול על כל קרנבל קיים או שיש פה קרנבל כל יום בערך. לא ברור) הקפנו את כולו בדרכי עפר יפות אך סיימנו תוך 3 שעות וחזרנו ליבשה.

בשני הלילות האחרונים בניקגואה אנחנו ישנים על החוף הפסיפי בעיירה נחמדה בשם סן חואן דל סור על גבול קוסטה ריקה.

גם היום הורדנו את הציוד ונסענו לאורך החופים קלים

מחר אני אחצה לקוסטה ריקה ואפרד מג'ף שנשאר פה (צריך לשרוף זמן עד שחברה שלו מגיעה לקוסטה ריקה). הפרידה אמנם עצובה- הסתדרנו מעולה, בטח ביחס לעובדה שאנחנו מגיעים מרקע כה שונה ושהרכיבה לפעמים תובענית ודורשת סבלנות הדדית. אני בטוח שנפגש בדרום אמריקה.
מצד שני- תמיד כיף לחזור להיות לבד.
בנימה אופטימית זו- תהיו חזקים.

הונדורס, 28.8- 7.9, מונה מיילים 7353-8405

מטבע מקומי - 1 דולר=20 למפירה, בירה נפוצה- סלבה וידה, ויקטוריה, דלק- 5 דולר לגאלון, משפט שנשמע הרבה בקסדה- "איזה כיף לחזור לרכיבת שטח! מסכן ג'ף- צריך להרים עוד פעם את האופנוע" ו-"למה למה למה דווקא בנהר הזה לא נכנסתי לבדוק את העומק?"
בדרך לגבול ג'ף נפל בשביל יחסית מהיר, אבל חוץ מהמסגרת של הארגז שמעט התעקמה הכל טוב
חציית הגבול להונדורס כרגיל (טפו טפו טפו) עברה חלק, השגרה של מעברי הגבולות חוזרת על עצמה
בסמוך לגבול קיים אתר הריסות נוסף של המאיה בשם קופאן, לדעתי לא נופל מפלנקה למרות שגובה הפרמידות נמוך יותר,מה שנקרא- הגודל לא קובע

משם בילינו בעיירות הרריות חסרות תיירים (=דבר חיובי) ומצאנו שהמקומיים פה משמעותית יותר מסבירי פנים מהאנשים בגוטמאלה השכנה, בדרך לעיירה גראסיס בחרנו ציר שנראה לנו כמו דרך כבושה, בדיעבד ולאחר נסיון אני יכול להגיד שמה שלא מופיע במפה ככביש הוא בוודאות דרך עפר, שטיבה אינו ברור
דרך זו הייתה מהדרכים הפחות טובות- דרך לסוסים בלבד- רוב הדרך אינה עבירה גם ל 4 על 4- ועפ"י השיחים המכסים אותה רואים בבירור שלא נוסעים שם רכבים כלל
אני יכול לומר בבטחה שהילדים בכפרים שעברנו לא ראו אופנוע מימיהם, בטח לא כזה עמוס, ומעניין לראות היה את תגובותיהם שנעו בין הפתעה לחשש אך האנשים היו מאוד לבביים ו"רבו" על מי יעזור לנו
האתגר האמיתי ביום הזה היה חציית הנהרות ולמזלנו היה "סרגל מאמצים" לנושא שהתחיל מנהר קטן עד לגדול ביותר
בכל אחד נכנסים ברגל לבדוק את העומק והזרימה ובוחרים נתיב מיטבי, באופן כללי היה בסדר גמור למעט מעט הדממות מנוע בלב הנהר (אצלי בגלל בעייה ידועה בקוואסקי, אצל ג'ף עקב רמת רכיבה נמוכה)

היה פשוט יום מדהים שהתעצם נוכח העובדה שבעצם ממקסיקו לא חוויתי נסיעת שטח אמיתית וההפנמה שהנה אני, עומר, חוצה נהרות בין כפרים מבודדים על אופנוע בהונדורס, לא ייאמן
בהמשך הגענו לעיירת החוף הקריבי, טרוחילו להתארגנות לפני היעד האמיתי, המקום של הגברים האמיתיים, חבל ארץ
שמבדיל בין רוכבי שטח אמיתיים לנמושות על שני גלגלים (ב.מ.וו בדר"כ...) לה מוסקיטה

מאז שאני וג'ף רוכבים יחד המטרה העקרית שעמדה לנגד עיננו היה אזור לה מוסקיטה בהונדורס
האזור רווי הביצות וחסר הדרכים הוא אחד המבודדים ביבשת
הדרך לחוף הייתה יחסית משעממת למעט מקרה חריג מאוד- בעודנו נוסעים בערך 100 קמ"ש על הכביש מאחורי מכונית, מכסה המנוע של המכונית שלפנינו ניתק
מה הסיכויים שזה יקרה לרכב שלפנינו?!
בכל מקרה המכסה התעופף לגובה של לפחות 4 מ' כמו עלה נידף, אני הייתי לפני ג'ף ופשוט הכל נראה כאילו בהילוך איטי
הבעייה שהמעוף של המכסה מנוע לא היה אחיד אלא תזזיתי, אז התלבטתי- ימינה, שמאלה ובסוף פשוט חלפתי מתחת
מיד הסתכלתי לראות מה עם ג'ף- הוא סטה ימינה וזה פגע ממש לשמאלו, מטורף
אז ישנו במלון מפנק על החוף (התפרענו- 10 דולר ללילה) ובמחשבות מתרוצצות על הצפוי לנו בימים הקרובים הלכנו לישון

לקחנו איתנו 2 גאלון נוספים של דלק כ"א לכל מקרה שלא יהיה, ובאמת שנסענו אל הלא נודע מבחינתנו
בהתחלה הכל סבבה- דרכים כבושות, נהרות לא עמוקים מדי

הדרך עוברת לאורך החוף בין כפרים של אנשי גריפונה- צאצאים שחורים של ילידי אפריקה שהובאו להיות עבדים ע"י האנגלים ובמאה ה 18 מרדו והתפזרו מגואטמלה עד ניקרגואה על החוף
בכל מקרה הגענו למקום בו היינו צריכים לחצות על מעין רפסודה, היה נחמד ועבד חלק
אך אז העניינים התחילו להיות מעט קשים- אני לא רוצה להשמע שחצן בקטע הזה, אבל אני רוכב בדיונות כבר שנים ואילו ג'ף שגר בקונטיקט ראה דיונות אולי בשירות בעירק אבל מעולם לא רכב על אחת בטח לא עם אופנוע כבד

כך שבזמן שאני נהנתי הבחור נלחם על חייו , נפל לפחות 15 פעם

אני לא יודע לכמה מכם יצא לראות מישהו באפיסת כוחות פיזית ומנטלית- זה היה המצב
גם לי שקע האופנוע ונפלתי פעם או פעמיים (צמיגי סליק, אין מה לעשות) טוב שלא נפלתי יותר מזה כי האופנוע שוקל המון, הרבה יותר משל ג'ף ואי אפשר להרים אותו לבד (אפילו הוא לא הצליח , והוא בריון)אחרי קצת עצבים ומנוחה המשכנו ואז הגענו לבעייה האמיתית- נהר אותו חייבים לחצות בסירה, אך לא היו שם רפסודות נורמליות אלא קאנו ברוחב חצי מטר
וגם לאחריו יש אזור ביצתי המחייב עוד 2-3 קאנויים חלק מהם לשיט של מעל שעה
התלבטנו רבות כאשר ברקע מהדהד קולו של הבעלים של המלון שישנו בו בלילה האחרון- "לא משנה מה אל תעלו את האופנוע על קאנו", וכן הבחור עם הקאנו שכששאלנו אותו איך לעאזאזל נוציא את האופנוע מהקאנו הוא אמר לא יודע, נראה
ובכן בצעד מאוד בוגר ומאוד לא אופייני (בהשפעתו של ג'ף) החלטנו לוותר
באמת שהדבר האחרון שרצינו לראות זה את האופנוע צולל לנהר וביחד איתו הטיול
יש עוד דרך כל כך ארוכה עד ארגנטינה, לא שווה את זה -למרות שמאוד רציתי תמונה של האופנוע על קאנוכבר היה אחה"צ והתחלנו את דרכנו חזרה, נכנסנו לאחד הכפרים (צריך להבין- גם איפה שהיינו מבודד מאוד, הדרך היחידה היא על החוף ואין חשמל בכפרים הבודדים) ושאלנו אם יש איפה לישון משפחה נחמדה הסכימה לארח אותנו בבית נטוש, ואפילו האכילו אותנו בערב לאור עששית (דג ממולא באיזשהי גבינה מלוחה-טעים). באיזשהו שלב האישה הנחמדה הציעה לג'ף תוספת גבינה ופשוט הניחה גוש ענק ממנה בצלחתו, הוא, מנימוס, התחיל לנגוס לאיטו והציע גם לי (כמובן שסירבתי) , באופן מפתיע הוא שרד את הלילה
גם בבוקר השקו אותנו קפה משובח

בערך ב-2 בלילה התחיל לרדת מבול מטורף, חצי שעה לאחר מכן שמעתי בום עמום, בתחילה התעלמתי אך כשהרחתי דלק הצצתי מהחלון הפתוח גם כך וראיתי ששני האופנועים נפלו

אז יצאנו בגשם שוטף ב3 בלילה עם תחתונים להרים אותם, תענוג

ב6 בבוקר לאחר הקפה יצאנו חזרה, עקב הגשמים העזים היה הרבה יותר קל לרכב על החוף אך בדיוק לפני שהתחברנו לדרך עפר היה נהר שהתחבר לים(בכל האזור לגונות מים מתוקים המתחברות לים לעיתים), הנהר לא היה שם אתמול והנחנו שזה בגלל הגשמים

בדיעבד מסתבר שזה הנהר שחצינו עם הרפסודה אתמול פשוט המשכנו יותר מדי על החוף ופספסנו את השביל שעזב אותו

אני נכנסתי ראשון (למה???) ומיד נפלתי לעומק שמגיע עד המושב, האופנוע נכבה מיד, ג'ף הגיע ובעזרת עוד 3 ילדים דחפנו אותו

המנוע מת אז התחלנו לעבוד מסודר- פירוק והחלפת הפלאג וניקוז המים מהמנוע, סחיטת פילטר האויר המוצף, ניקוז הקרבורטור, כמובן שהכל כרוך בפריקת כל הציוד ופירוק חצי מהאופנוע

בשלב הזה אני הייתי בטוח שזהו זה, הלך המנוע
לאחר סיום הפעולות האופנוע שוב הוכיח שיש לו נשמה והניע!

את האופנוע של ג'ף כבר העברנו בהליכה עם מנוע מדומם לאחר שהוא פרק את הארגזים מהאופנוע- וגם כך היה קשה מאוד (ראו סרט מימין)
זה המקום הראשון בו אני חושב שאם הייתי לבד במצב הזה היה יכול להיות בעייתי, ההוצאה של האופנוע מהמים העמוקים עם החול הייתה בלתי אפשרית לבד
המשכנו והגענו חזרה למלון על החוף אותו עזבנו אתמול בבוקר, מאוכזבים מאי השלמת המשימה אך בהחלט מרוצים מהחוויות
טיפלנו טוב טוב באופנועים, השמן שיצא מהאופנוע שלי היה מאוד מוזר בצבע אפור, כנראה עקב הארוע
שטפנו הכל מהמלח והחול - כולל התיקים ולאחר בערך 4 שעות עבודה הלכנו להתפנק על גלידה
בימים הקרובים כנראה נעשה דרכנו לניקארגואה