מטבע מקומי - 1 דולר=550 קולונס, בירה נפוצה- אימפריאל,פילזן, דלק- 730 קולונס לליטר (יקר!), משפט שנשמע הרבה בקסדה- " אולי היום יתייבשו הנעליים? המממ, כנראה שלא"
לקוסטה ריקה הגעתי עם ציפיות נמוכות- גם מכיוון שכבר ביקרתי בה בעבר אך בעיקר כי חשבתי שהיא תהיה כמו גוטמאלה וניקרגואה שבהן פחות נהנתי עקב אי היכולת לברוח מנתיב התיירות השחוק
אז לקחתי החלטה אסטרטגית- אני אמנם אבקר במקומות התירותיים, אך אבחר את הדרך המעניינת בינהם. ובכן- החלטה נבונה! גם העובדה שחזרתי לרכב לבד אחרי כמעט חודש עם ג'ף הוסיפה לריגוש
בחצי האי ניקויה הרבה חופים יפים ודרך מקבילה לחוף שבעקרון אינה עבירה ברובה בעונה הגשומה (ששיאה כעת), אז נסעתי דרכה. הנעליים לא התייבשו עד היום בו עזבתי את קוסטה ריקה. כמות הקילומטרז' שעשיתי בתוך מים לא הייתה מביישת סקיפר חובב, חציית נהר רודפת חציית נהר ,ראו סרט מימין
הנסיון המצטבר בחציית נהרות עם גרף שיפור שטוח למדי הביאו אותי לכתוב (בעיקר בשביל עצמי) את החוקים הבאים
הכי פשוט- אם אתה רוכב עם בן זוג- תן לו לחצות ראשון ואז תחליט מה לעשות
2. שאל את עצמך " עביר/לא עביר" בדר"כ פשוט מאוד להגיד ולא יעזור כמה שעות תחכה- נהר עצום ישאר עצום
3. אם החלטת להמשיך- הורד את מכנסי הגשם במידה ואתה לובש אותם- הם ממילא לא רלוונטים יותר והמים שיכנסו ויכלאו בהם יכבידו על רגליך כמו משקולות איומות. כנס לבדוק את עומק המים לכל רוחב הנהר ובחר נתיב מיטבי
4. אם אתה לבד ואינך יכול להרים את האופנוע לבדך שקול פריקת חלק מהציוד
5. כוון טיימר מצלמה וצא לדרך
6. נפל האופנוע? אם אתה יכול להרימו- סבבה, לא? אתה אדיוט, עכשיו תפרוק את הציוד בתוך המים/תקווה שיעבור מקומי
7. נכבה האופנוע? לא נורא, רד ותתחיל לדחוף. אם המים מתחת לתיבת האוויר אתה יכול לנסות להניע, מעל- בשום פנים ואופן אל תנסה
8. חצית? מעולה! לך להביא את המצלמה והציוד
מיותר לציין שהכל נכתב בדם, שמן, זיעה ומכות יבשות
מעבר לנהרות- כמות הטבע והחי הייתה מרשימה. כשרכבתי מתחת אחד העצים שמעתי לפתע רעש מחריד של מטוסי קרב בגובה נמוך (נשבע לכם), כשהמשכתי כמה מטרים כדי לצאת מבעד לענפים ולחפשם נזכרתי שלקוסטה ריקה אין בכלל צבא, אז חזרתי לבדוק מה זה היה, ומסתבר שזו הייתה משפחה של קופים צווחניים- צריך לזרוק כמה כאלה בעזה על מנת לבלבל את האויב. לאחר מכן כשעצרתי לצלם משהו, שמתי לב להתרחשות על החוף. בחינה מקרוב העלתה שמדובר בקבוצת עופות דורסים המנקרים בגופת צב ים ענק השרוע על גבו ובמאות ביצים הפזורות על החוף. לא שמורה, לא פארק- סתם חוף
המעבר לאזור ההררי הוליד גם הוא חוויות עת ניסיתי לחצות מהעיירה מונטוורדה לכיוון הר הגעש הפעיל בקוסטה ריקה- ארנל. התחפרות בבוץ שעלתה לי ביותר משעה של מאמץ מרוכז הפכה אף יותר מתסכלת לאחר ששני מקומיים הגיחו לפתע, אחד בהרכבה עם ג'י אן 125 והשני עם ימאהה קטן (ללא קסדות כמובן), הוציאו שרשראות מהשיחים, קשרו אותם לגלגלים האחוריים ועלו את העלייה
הגשם שבגדול ירד רוב הזמן גרמו בשלב מסויים לג'י פי אס להחזיר נישמתו ללווינים ולי להרגיש "חלושס" אז החלטתי ללכת לנוח בחוף הקריבי. איזה כיף שאפשר להחליט "אני הולך לנוח בקריביים" ותוך כמה שעות להיות שם
העיירה פוארטו ויאחו בחוף הקריבי של קוסטה ריקה על גבול פנמה, היא קוסטה ריקה אחרת עם אנשי "ראסטה מן" שחורים ומוזיקת רגאי ללא הפסקה. אם לא שואלים אותך בממוצע כל 10 דקות אם אתה רוצה "גאנג'ה"- תוציא את החולצה מהמכנסיים ותפזר את ה"שביל באמצע". אה, ויעזור גם אם תשתזף קצת
משם החצייה לפנמה היתה קצרה, ומעבר הגבול היה זריז. הדבר המעניין בו היה הגשר המפריד בין המדינות- מן מסילת ברזל ישנה עם הרבה שלבים חסרים
איי בוקאס אל תורו היו הראשונים לקבל את פניי בפנמה- אבל זאת בפרק הבא
בהזדמנות זו- המון המון מזל טוב לשולה ובוצי על הולדת בתם הבכורה! שונטל ואיתוש- בקרוב אצלכם ,אני כבר מחפש לוקיישן לתמונה
עד הפעם הבאה (יהיה פוסט קצר לפני חציית הדריאן גאפ)- אל תשמינו יותר מדי מהגפילטע
עומר
רשומות
0 תגובות:
הוסף רשומת תגובה