ניקרגואה, 7.9-18.9, מונה מיילים 8405-8888

מטבע מקומי - 1 דולר=19 קורדובה, בירה נפוצה- ויקטוריה,טוניה, דלק- 24 קורדובה דולר לליטר, משפט שנשמע הרבה בקסדה- " עוד אגם, עוד הר געש, כמה אפשר?"
התואר "המדינה הגדולה במרכז אמריקה" מטעה. רוב רובה של ניקרגואה אינו נגיש וככל הנראה גם אינו מעניין (הפעם גם לא ניסינו לבדוק- ע"ע הונדורס), כך שבדומה לגוטמאלה אתה פחות או יותר מחוייב ללכת בנתיב השחוק ללא אפשרויות מפלט, משמע- רכיבה משעממת והנאה פחותה.
לעומת זאת הנופים מדהימים- בכל הפניית ראש המבט יתקל בהר געש, באגם או בשילוב של שניהם. העובדה הזו, ביחד עם רצועת חוף יפה וערים קולוניאליות שלדעתי שוות ערך לאחיותיהן במקסיקו וגוטמאלה ביופין, וכן האנשים החברותיים- כל אלה הופכים את המדינה לאטרקטיבית- בעיקר למוצ'ילרים, פחות לרוכבי אופנוע שההנאה מהרכיבה היא עיקר העניין.
אה, היא גם זולה.
העיר ליאון ,ממנה התחלנו, שמשה בעיקר להשלמת זמן אינטרנט והסתובבות מעטה ברחובות העיר היפה -אך -לא- מדהימה. האטרקציה המרכזית- הכנסייה הגדולה ביותר במרכז אמריקה.
החופים הקרובים, וההוסטל על החוף שישנו בו (לבדנו) לילה אחד, גם הם לא גרמו לנו לרצות להשאר באזור יותר מדי זמן.
הפיצוי לא אחר לבוא עת שמנו פעמנו לאגם געשי בשם לגונה דה אפויו- מים צלולים בטמפ' מושלמת והוסטל מדהים על גדת האגם עם האווירה הנכונה, ואבובים/קיאקים/רפסודת שיזוף חברו לאטרקציה המרכזית מבחינתי בניקרגואה.

משם לעוד עיר קולוניאלית אך מרשימה הרבה יותר מקודמתה- גרנאדה, מהערים היפות בהן ביליתי בטיול זה. באחד הימים הורדנו את המטען מהאופנועים ונסענו "קלים" להר געש בשם מאסאיה שנמצא 20 דקות מגרנאדה. מדהים כמה האופנוע הקל התנהג שונה - כל החלפת הילוך נראתה כך

באחת הפעמים היה ארוע מסמר שיער אך הצנזור "אמא-קוראת-את-זה-אין-מצב-שזה-נכנס" חתך בעריכה. מקווה שהעצם תתאחה ישר.
סתם אמא, אני והאופנוע שמישים לחלוטין.
הר הגעש עצמו, אגב, הוא בעל היחס הטוב ביותר של נגישות אל מול איכות של הרי געש שראיתי עד כה- נסיעה על למעלה והגעה ממש לשפת הלוע העמוק והמעשן בטירוף-מרשים.

עקב הקרבה של החנייה ללוע רצוי להצמד להוראות במקום
גראנדה עצמה יושבת על שפת האגם הגדול ביותר במרכז אמריקה ובאגם זה אי בשם "אומטפה", אליו לקחנו מעבורת (עם האופנועים) ובו חווינו את רכיבת השטח הראויה הראשונה במדינה.

צורת האי כצורת הספרה 8 כאשר בכל מרכז של חצי שמינייה מיתמר לו הר געש- ממש פנינה טופוגרפית. הצילום של הג'י פי אס ימחיש את הצורה

אורך האי המירבי הוא בערך 15 ק"מ, ולאחר לינה של לילה באי (בלילה באי שוב נפלנו על קרנבל, עכשיו יש שתי אפשרויות- או שיש לי מזל מטורף לפול על כל קרנבל קיים או שיש פה קרנבל כל יום בערך. לא ברור) הקפנו את כולו בדרכי עפר יפות אך סיימנו תוך 3 שעות וחזרנו ליבשה.

בשני הלילות האחרונים בניקגואה אנחנו ישנים על החוף הפסיפי בעיירה נחמדה בשם סן חואן דל סור על גבול קוסטה ריקה.

גם היום הורדנו את הציוד ונסענו לאורך החופים קלים

מחר אני אחצה לקוסטה ריקה ואפרד מג'ף שנשאר פה (צריך לשרוף זמן עד שחברה שלו מגיעה לקוסטה ריקה). הפרידה אמנם עצובה- הסתדרנו מעולה, בטח ביחס לעובדה שאנחנו מגיעים מרקע כה שונה ושהרכיבה לפעמים תובענית ודורשת סבלנות הדדית. אני בטוח שנפגש בדרום אמריקה.
מצד שני- תמיד כיף לחזור להיות לבד.
בנימה אופטימית זו- תהיו חזקים.