פרו- קורדיירה בלנקה עד פונו, מונה מיילים- 13600-16000

אחח...פרו....אין מה לומר- אם היו שואלים אותי איך יראה טיול אופנוע בדרום אמריקה לפני שהגעתי לכאן זה מה שהייתי מדמיין. יש להם מזל, לפרואנים, שהם מיושבים בחבל ארץ כל כך מדהים טופוגרפית וארכיאולוגית כי בלי זה, ובכן, באמת לא היה מה לעשות פה, זו המדינה הכי מפגרת שהיינו בה מתחילת הטיול, ויסלחו לי כל קוראיי הפרואנים
כמו בצבא, המדינה מחולקת לשלושה חלקים- במערב חוף האוקיינוס השקט שלאורכו כביש הפאן אמריקנה אותו דגמנו פעמיים קצרות, הכביש מישורי ברובו, משעמם למוות, חוצה עיירות מאובקות ומטונפות וחולף על שכונות פחונים שנראים כמו בדואיים בנגב (רק שיש להם עוד מה ללמוד). מהחוף מזרחה מטפס בחדות מדבר לכיוון האנדים, ודי מהר מגיע לגובה של 4000 מ' ומעלה- שם בילינו את מירב ימינו בפרו. מזרחה לאנדים יש את החלק השלישי- הג'ונגלים של אגן האמזונס, עליהם ויתרנו

לאחר הסבר מעמיק זה של המדריך חיזקי נתחיל- עוד לפני שהגענו לקורדיירה בלנקה המדהימה (פשוט זה היה פוסט אילם ולכן לא יכולנו לציין זאת) עלינו מהחוף בשביל מדברי שומם מאוד ולא קל אך גם לא מעניין במיוחד למעט מקרה אחד בו אני לפתע מרגיש ¨בום¨ גדול בקסדה. עכשיו היו שתי אופציות- או שגיל נתנה לי ¨נגחה¨ עקב רמת נהיגה נמוכה (קורה לעיתים) או שפגעה בי אבן. מסתבר שהאפשרות השנייה היא הנכונה- אבן שנפלה מאחד הצוקים שמעלינו (חלאס עם המפולות האלה!!) פגעה לי בדיוק במרכז הקסדה, מזל שנזק לראש יותר ממה שיש עכשיו כבר קשה לעשות- אבל זה מוכיח שוב את הטענה שטענתי אחרי המפולת הראשונה- הכח של האופנוע הזה פשוט עוקר הרים

אחרי שעזבנו את ווארז (אגב, עיר מאכזבת למדי) והקורדיירה דרומה אתה פתאום מבין כמה ההרים האלו עצומים- הגבהים של השבילים מיוצבים כל הזמן בין 3000-5000 מטר (ואני לא מדבר על הפסגות מסביב), וגם אם אתה מנמיך בטירוף לאיזה עמק שנראה עמוק, אתה מעיף מבט למד גובה בג'י.פי.אס ורואה 3000 ומשהו. השבילים ביום הראשון לעזיבה היו מזעזעים ברמה שבא לך להרכיב את שר התשתיות הפרואני על האופנוע ולשאול אותו ¨מה לעזאזל אמורה להיות הדרך הזו??¨ נראה כאילו היה שם בור אחד ענק שתקעו באמצע כמה חתיכות עפר. וזה אמור להיות ציר ראשי. הקצבים איטיים, גם בגלל השבילים וגם בגלל התוואים הגדולים שמחייבים פיתולים. בדרכים המון כפרים של אינדיאנים ונוף מדהים

לבסוף הגענו לעיירה שוקקת בלב הערים ומשם היה כביש, דווקא סביר, שנוסע דרומה על האנדים עצמם. הנוף היה צחיח וקר וכשהתחלנו לראות אלפקות ידענו שזו ההזדמנות שלנו להגשים חלום קטן וכיום ישנו צמר שבמקום לחמם אלפקה חמודה בערבות האנדים הקפואות הוא מרפד את ישבנינו הענוגים...מה עדיף? התשובה ברורה

דווקא בעיירות בערים ניתן למצוא פנינות רבות. ברובן שרידים קולוניאליים והן שוקקות חיים ומהנות.

את הדרך חזרה לחוף, לכיוון איקה, עשינו ביום אחד- הכי קיצוני בהיבט שינויי הטמפרטורה שהיה לנו עד כה- התחיל מהרים מושלגים עם לגונות בינהם, המון אלפקות וקור מקפיא- מתחת אפס מעלות, ירד שלג (אגב - לשלשל בגובה 4800 מ' בקור כזה זו חוויה מעניינת, מנסיון...), דרך הרים מדבריים עצומים עד שמגיעים לחוף ולנווה מדבר ליד העיר איקה- מין אגמון ששוכן בלב דיונות ענק (פי חמש ומעלה מהדיונה באשדוד) ומסביב מלונות ומסעדות. ניתן לעשות שם סיבובים בבאגי וסקי חולות, אנחנו העדפנו להפשיר בשמש החמה. הדיונות שם פשוט עצומות ובתוליות, מזכירות את אלו שרואים בשידורים של ה¨פריז דקאר¨ מהסהרה (כשהוא עוד היה שם, השנה הוא יהיה פה, בצ'ילה וארגנטינה). כל התמונות הבאות צולמו באותו יום בהפרש של מספר שעות, מדהים שינוי האקלים והנוף

אך כאמור, אזור החוף די מגעיל כך שעזבנו את איקה לכיוון ההרים שוב. בדרך עצרנו בנאסקה- יש באזור קווים מסתוריים שיוצרים צורות ענק של חיות אותן ניתן לראות ממטוס. אנחנו, מכיוון שזה לא ממש עניין אותנו, עלינו למגדל תצפית שעמד ממש בסמוך לכביש כדי לראות רק שתיים מהצורות, מרתק ממש
הפעם העלייה להרים מהחוף ההיא כביש (!) מפותל בן 700 ק¨מ שממש נועד לאופנועים. אנחנו ישנו בעיירה נחמדה מאוד בשליש הראשון של הכביש ולמחרת רכיבה רצופה ומהירה של 510 ק¨מ של כביש מפותל ב-7 שעות שבהחלט סיפקו אימון טוב ליכולת ריכוז לאורך זמן. אך היה כיף ובסוף הנסיעה הגענו לקוסקו

קוסקו- עיר מדהימה! לב אימפריית האינקה (וגם לאחר הכיבוש הספרדי), רצופה כיכרות מטופחות, כנסיות מרשימות, תיירים (לא ראינו ישראלי אחד!!), וסוחרים מציקים מאוד

למאצ'ו פיצ'ו הסמוך ניתן להגיע ברכבת שעולה יותר מכרטיס טיסה. אנחנו נסענו באופנוע בדרך יפה לסנתה טרזה- הכפר הכי קרוב אליו ניתן להגיע עם רכב (אין דרכים למאצ'ו פיצ'ו), משם שעתיים וחצי הליכה על פסי רכבת (כי אנחנו לא פראיירים) וטיפוס לאתר עצמו

האתר עצמו, אין מה לומר- גם ביחס להריסות המאיה במרכז אמריקה הוא שם את כולם בכיס משלוש סיבות- הנוף מסביב מרהיב- האתר ממוקם על שלוחה יחסית צרה שמשני צדדיה קניונים עמוקים עם נהרות ומלפניה ומאחוריה הרי ענק, סיבה שנייה היא שההריסות במצב שמור מאוד יחסית, אפילו בפרטים הקטנים, וסיבה שלישת היא שאתה מסתכל על האתר וחושב לעצמך ¨איך לעזאזל האינקה החארות הקטנים הצליחו לבנות את זה לפני כל כך הרבה זמן בלי כלים הנדסיים ומנועים??¨ מדהים. אגב, ביקור שם יקר בטירוף - על כל פלוץ שאתה עושה לוקחים לך סול או שניים (תלוי בפלוץ) ואני לא אתפלא אם חצי מכלכלת פרו מושתתת על האתר הזה. אבל מה- שווה. אגב- מכיוון שתמיד התמונות מהמאצ'ו פיצ'ו של כולם הן מאותו מקום, אני לפחות שכרתי דוגמניות כדי שישברו שגרה

לאחר שפספנו את הרכבת האחרונה לכפר בו השארנו את האפנוע נאלצנו לצעוד גם את כל הדרך חזרה עד שהגענו אליו ושם בעל המלון לפתע אומר ¨אולי תלכו למעיינות החמים פה למטה?¨טוב. מה יש להפסיד? חשבנו שבטח מצפה לנו איזו שלולית לטבול בה את רגלינו הדואבות..איזו תגלית!! מספר בריכות עם מים חמים ומפלים - פנינה אמיתית!! בדיוק מה שהיינו צריכים לאחר היום הארוך של הצעדות הארוכות

משם חזרנו לקוסקו בדרך לגבול עם בוליביה. אין מה לומר על שלושת השבועות בפרו- היו נופים והרפתקאות שלעולם לא אשכח, לא היה קל, לא היה מפנק, גיל רצתה את אמא כמה פעמים, אבל זה בדיוק מה שהטיול הזה אמור להיות. ולא, אין פה שום מטרה להגיע לאושוואיה או משהו כזה, ואף פעם לא הייתה כזו, הדרך- היא היא החשובה ואחרי פרו אני שלם עם זה שאנחנו יורדים דרומה בדרך הנכונה- אולי לא הקלה, בטח לא הקצרה והמהירה, אבל זו שתשאר איתנו לתמיד. טוב, נא לנגב את הדמעות לאחר הנאום קורע הלב, כי הטיול לא נגמר לא היום ובטח גם לא מחר, והינה היא מגיעה בעקבותיי - זו שבטוח סובלת הרבה יותר ממני ברגעים הקשים אבל אני לא בטוח שנהנית יותר ממני ברגעים המדהימים, גיל - את לוקחת. רק לפני כן אני מקדיש את התמונה האחרונה לאחת ויחידה שאין כמוה בעולם ,אחרי גיל כמובן

כשההורים שלי היו רק זוג צעיר בתחילת דרכו ללא גרוש; אבא שלי טס לאלסקה לדוג סרטנים; זה היה כסף טוב; כשהוא חזר הוא הביא לאמא שלי מעיל פרווה ענקי (לפחות ככה זה היה נראה בעיניי הילדה שלי) ומי היה מאמין כמה שנים אחרי וההיסטוריה חוזרת על עצמה

אומנם לא שועל ואומנם לא מעיל - אבל אנחנו בחו¨ל ולי יש פרוות אלפקה

אם הייתם שואלים אותי היום מה אני רוצה מתנה ליום ההולדת - הייתי מייד אומרת פרוות אלפקה! ויסלחו לי אוהבי החיות אשר אני כמובן בינהן, בסך הכל אני נגד לבישת פרווה - אסור! אסור! אבל יש מקרים קיצוניים בהם לא נותרת ברירה ואתה חייב לקצץ מעט בעקרונות שלך לטובת איברים מגופך. הנה, אני אפילו אמרתי לעומר שאני מסכימה שיאכל אותי אם אני קופאת בשלג והוא ממש בטוח (אבל ממש בטוח) שהוא הולך למות מרעב. אז לטובת ישבני האהוב רכשנו - פרוות אלפקה לכסא האופנוע!
היה לא פשוט למצוא ובהתחלה קנינו כבשה שהוחלפה בסחר ממולח מול אישה בת 90 לפרוות אלפקה חומה. למרות שדי נקשרתי אליה וכשמשעמם בנסיעה אני עושה לה צמות אנחנו כנראה נחליף אותה בקרוב כי הזקנה עבדה עלינו ויש לה נשירה נוראית! חבל שאין לי מרכך

תראו, יש לי קצת בעיה בבלוג הזה והיא שעומר כותב הכל לפני ומתאר בפרטים ובצורה על כך יפה ומדוייקת את מה שאנחנו עושים, שלי נשאר רק לתת פה ושם אנקדוטות. אז החלטתי שהפעם אני אספר לכם קצת איך בתכלס נראים חיי היום יום שלנו פה. מה אנחנו עושים כשאנחנו קמים בבוקר?!
אז קודם כל אנחנו קמים די מוקדם בבוקר. קשה לישון פה עד מאוחר בגלל שאנחנו הולכים לישון מוקדם והחדרים מאוד מוארים וכי אני ישנה עם עומר והוא תמיד קם מוקדם יותר. ייאמר לזכותו שהוא אף פעם לא מעיר אותי לפני שמונה. אז אחרי שאנחנו מתארגנים מבחינת הציוד (מאוד התמקצענו וזה לוקח לנו רק חצי שעה בערך) אני משתדלת שנשתה משהו חם לפני היציאה למרות שזה לא תמיד הולך

יום עבודה נמשך בממוצע כשש שעות ואם יש שעות נוספות אני זוכה לטפיחה על השכם (שממש לא משמחת אותי, מוש לידיעתך, כי השכם ממש כואבת לי). במשרד יש לנו תמיד נשונשים ואנחנו דואגים לעשות הפסקות של קפה ועוגיה ולדבר על האופנוע. כשאנחנו מגיעים למחוז חפצנו או למחוז שלא ממש חפצנו להגיע אליו אבל נהיה ממש מאוחר אני אחראית על בחירת המלון. נכון, שלאדם נורמלי חשוב שיהיו במלון מים חמים, חדר נקי וכרית נוחה. אבל עזבו אתכם ממקלחת ולא משנה על מה ישנים לרוכב אופנוע הכי חשוב שתהיה במלון חנייה לאופנוע!

מזל שבעלי מלונות בפרו מוכנים לעשות הכל כדי שתשנו אצלם וכך האופנוע היקר שלנו מוצא את עצמו נח במטבחים, מסדרונות, לובי שפונה לגמרי בשבילו ופעם אחת אפילו הייתי צריכה לסרב בתוקף לאישה שהציעה שנעלה אותו 3 קומות לחדר שלנו! יש גבול! גם אנחנו צריכים פרטיות!

לאחר שנבחר החדר עומר בוחר ראשון את הצד של המיטה ואני בוחרת ראשונה את הכרית. לאחד חשוב המיקום שלו במרחב ולשניה חשוב פרט בפרט שבמרחב. כמה תיאוריות אפשר לבנות רק על זה.
המיטה היא גורם לעוד ריב נוסף וצר לי לאכזב אתכם זה לא בלוג כזה...
בכל מיטה יש תמיד בין 3 ל 4 שמיכות צמר עבות במיוחד. זה כדאי לוודא שלא תוכל לברוח (בגלל הכובד) באמצע הלילה בלי לשלם. אבל הכי חשוב זה שמתחת לכל הצמר נמצא סדין אחד דק ובדר¨כ צר מהנדרש והסדין הזה הוא משמעותי; כי מי רוצה שהצמר הזה ייגע בו!?. בגללו מתחילים כל הריבים והמשיכות שלעיתים נהיות אלימות.

ואם בריבים עסקינן אז כן, אנחנו רבים
רק שהריבים פה שונים מאוד מאלו שבבית וזה בגלל שפה אין אופציה לפתח דרמה. אז מה זה שווה? מה שווה ריב בלי איזו טריקת דלת? המקסימום שאני יכולה פה לטרוק זה את המשקף של הקסדה וגם זה נעשה לא בפניו. או מה אני אגיד ¨אתה יודע מה, נמאס לי ממך!¨ ואז אחבק אותו 6 שעות על האופנוע? בקיצור זה לא הולך פה טוב והריבים שלנו הפכו לשיחת בירור בעקבות כנראה אי הבנה כלשהיא.

טוב יש עוד המון מה לכתוב;עוד לא אמרתי כלום על האוכל שמזכיר טיסה רק בלי הדיילת החיננית ¨עוף, בקר או דג¨? ועל זה שאין סכינים, אבל זה כבר נהיה ארוך ורציתי רגע להתייחס לתגובות הקוראים.
הגיעו תגובות למערכת העוסקות בתמונות שלי בטיול(שם המתלונן שמור במערכת). ראשית ברצוני לציין כי אנו מתייחסים במלוא הרצינות לכל תלונה ו/או בקשה שמגיעה אלינו והרי אנחנו פה בשבילכם

התלונה המדוברת הינה ¨למה את כל הזמן מצטלמת עם הקסדה לצד האופנוע¨? ו¨למה אין הרבה תמונות שלך?¨אם כך: דבר ראשון, אני לא עומדת לצד האופנוע אני נשענת עליו! וזה בטח כי רק ירדתי ממנו ואין לי אוויר ואני חייבת למתוח את השרירים שלי וכל הגוף כואב לי ואז עומר מצלם. ובנוגע לקסדה אני פשוט לא נראית כל כך טוב כשאני מורידה את הקסדה הרבה פעמים ביום כי השיער שלי מבולגן. וגם צריך בשביל זה להוריד את הכפפות ונורא קר. ולגבי תלונת הכמות - כמה תמונות שלי לצד האופנוע עם קסדה אפשר כבר לראות?

לאור התגובות, המערכת תשמח לקבל כל הצעה לפוזה מעניינת ומיוחדת ומבטיחה לנסות וליישמה במידה ותמצא ראויה כמובן.

אוהבת אתכם!
המערכת