אושוואיה, תתכונני, אנחנו מגיעים!: אושוואיה עד לבואנוס- שנייה לפני הסוף

סרט מימין - כולל הרפתקאה מסמרת שער לקראת סיומו -יתכן וזה הסרט התחתון, תקלה במערכת

זהו זה, המנוע הודמם והתקרר, ממש וכמעט נגמר המסע, או לפחות החלק הרכוב שלו.
הדרך מאושוואיה לבואנוס איירס זוכה לתואר המפוקפק - " הדרך המשעממת על פני האדמה"- שלושת אלפים ושש מאות קילומטרים של כלום צרוף, אדמה שטוחה מכוסה בעשב חום וזהו.
עשינו אותה ב- 6 ימים של עינוי סיני, לפחות היינו עם עוד זוג, טל ואלון היקרים כמו שנאמר-צרת רבים חצי נחמה
מוקד עניין אחד היה בדרך- חצי האי ולדז בו ניתן לראות לוויתנים (בעונה ואנחנו לא היינו בעונה), כלבי אריות ופילי ים, ופינגווינים- מושבת הפינגווינים הגדולה בעולם מחוץ לאנטרטיקה נמצאת בסמוך.
הפינגווינים הללו הן חיות חמודות להפליא, הולכות לאט ומוזר על היבשה (מתרחקות עד 800 מטרים מהים לקינון) ובים שוחות כמו טורפדו. הן גם חברותיות- תתקרב אליהן והן יסתכלו במבט סקרן בראש מוטה הצידה.

ההגעה לבואנוס סימנה את סוף המסע, סוף שאינו מאפיין שום דבר ממה שחווינו בטיול- עיר אירופאית לחלוטין בהיבט הארכיטקטורה, חזות האנשים וכו' אך יותר תוססת וצבעונית מהן. לא מדמה כלל אף עיר בה ביקרנו בטיול.
אם הייתי עושה את הטיול עוד הפעם הייתי משנה דבר אחד- מתחיל אותו מהסוף להתחלה, פחות כיף לסיים בארגנטינה המשעממת ברובה..
לא נרחיב את הדיבור על בואנוס למעט על ביקור במשחק של בוקה ג'וניור- אלופת ארגנטינה הידועה בקהל האוהדים ה"מטורף" שלה, ולא פלא- כמות הסמים שעישנו ביציע שלנו (יציע השרופים) יכולה למסטל את השפוי באדם, לנו אגב לא הציעו..
נראה שלא יותר מדי מעניין אותם מה קורה במשחק, הם באים להתפרק, לשיר ולרקוד. אין קללות ויריקות רק שירים, שירים ועוד שירים.

השכונה לה בוקה עצמה, אגב, שכונת פחונים ענייה, אך צבעונית מאוד וברחוב התיירותי שבה רוקדים טנגו ברחובות, נחמד.
ביקרנו גם במפלי האיגואסו, לשם לקחנו אוטובוס מפנק של 15 שעות כיוון. לגבי המפלים עצמם ובכן, כמו שיש את הקרחון הכי גדול, מדבר המלח הכי גדול, הכנסייה הכי גדולה וכו', יש את המפלים הכי גדולים שלאחריהם כל מפל נראה כמו זרזיף עלוב