!!!קולומביה חלק 2 - מדיין עד לאקוודור, בחזרה לרכיבה

הפוסט הזה עמוס מדי- יותר מדי חוויות, הרפתקאות ובעיקר תמונות. בשביל חסרי הסבלנות והזמן שבינכם להלן תקציר מנהלים- עמק הקפה- שוויץ בקולומביה, רעידת אדמה, דקלים עצומים, רוכב מלוקסמבורג, בירת הניתוחים הפלסטיים של העולם, שוק אינדיאני עם בן אדם מטורף, שבילים בהרים עצומים, ג'ונגל, גשם, מחסום עם חיילים חמושים, אתר ארכיאולוגי מסתורי, פנצ'ר, שבילים עוד יותר מטורפים, שוב גשם ולילה בג'ונגל ולסיום- יכולות אקרובטיות מרשימות
זה היה רק התקציר וכמו שאמא שלי אומרת "בקיצור" ואח"כ מספרת סיפור שעה
אז בקיצור-
אחרי בצורת ארוכה מרכיבה אמיתית הגיעו הרי האנדים הקולומביאנים ונתנו מענה, ובגדול.
את הימים האחרונים במדיין בילינו בחברת אחלה שני חבר'ה צעירים בשם עידו ועדי שאמנם הם צעירים בגיל אך בתחומים מסויימים יש להם הרבה יותר חכמת חיים מאיתנו...אך הדרך קראה לנו ויצאנו מהעיר העצומה למחוז הקפה בקולומביה - "סונה קאפטרה" ולעיירה בשם סלנטו. התיאור הכי מתאים לאזור הוא שוויץ- כבישים מתפתלים בין הרים מוריקים, נהרות, מפלים וכמובן שיחי קפה

הנוף משתפר מרגע לרגע, גם השבילים באזור היו מדהימים והובילו אותנו לעמק הקוקורה הרווי בעצי דקל מוזרים המתנשאים לגובה 60 מטר

,

וכן זימנו לגיל חציית נהר ראשונה
בלילה גיל מעירה אותי בבהלה שמישהו מנסה לפרוץ לחדר´ מסתבר שזו הייתה רעידת אדמה שבדיעבד גילינו שהיא 4.5 בסולם ריכטר, סתם עוד חוויה קטנה
שם אכלנו את הקינוח המוצלח ביותר עד כה וכן פגשנו גם אתה רנה, בחור נחמד מלוקסמבורג בן 45+- הרוכב על אפריקה טווין שנת 88 איתו כבר ביקר באפריקה, במזרח הרחוק וכו', אנחנו רוכבים איתו עדיין
לאחר שעזבנו את האזור וביקרנו ליומיים בעיר שנחשבת לבירת הניתוחים הפלסטיים של העולם, קאלי, (מדי פעם רואים שם מציאות) הזדמנה לנו חוויה משותפת ראשונה עם רנה. בעודנו משוטטים בשוק אינדיאני בכפר קטן

יצא אלינו מבין הדוכנים בחור עם שיער לבן ארוך וזקן תואם, להלן מיגל, והזמין אותנו למסעדה מקומית צמודה. בשלב זה התחיל החלק ההזוי- הבחור התחיל מרעיף עלינו כמות פירות היסטרית (חלקם פירות מקומיים מעולים)- "קחו את זה, תנסו את זה..." ואח"כ אוכל ויין

וכשרצינו ללכת הוא פשוט גרר אותנו לסטודיו שלו שנמצא 5 דקות הליכה משם. בגשם

ואז הסתבר שהוא אמן שגר במן קומונת אמנים בעיירה. בשלב הזה אני חשבתי- "ואט דה פאק?!" ואילו גיל חששה לחייה וחשבה שביין היה חומר מסמם. גם להאכיל את הברווזים באגם הוא לקח אותנו (להפתעתי הרעיון לדחוף אותו פנימה הועלה על ידי גיל ולא על ידי), עד שלבסוף שוחררנו
עקב הביקור ההזוי הגענו בחושך לעיר פופאין בה סיירנו למחרת עד שהמשכנו ליום הרפתקני נוסף
הדרכים מפופאין התחילו בכבישים מדהימים שהפכו לשבילים מדהימים עוד יותר בין הרים עצומים

חצייה ראשונה של גובה 3000 מ' חייבה עצירה לקפה טורקי במקום יפה

מפגש עם שדה קקטוסים מוזרים חייב גם הוא סדרת תמונות

בהמשך השבילים טיפסו והתכסו בג'ונגל שמדי פעם מצבצים מבעדו הרים ועמקים מדהימים. חלק זה בקולומביה הוא אחד מאזורי הגרילה במדינה ואכן נוכחות הצבא משמעותית הרבה יותר מחלקים אחרים במדינה, ולכן מחסום עם חבר'ה חמושים באמצע הג'ונגל היה מעניין אך הם היו חיילים מהצד הנכון והעובדה שהם נשאו רובה "גליל" ישראלי עזרה לשבור את הקרח. במפגש הבא הם ביקשו מעט דלק לבישול, ובכן- זה מסוג הבקשות שאין לך יותר מדי ברירה אלא להענות בחיוב, אז רנה "התנדב" לתת להם ליטר וחצי

גיל, שכבר צברה נסיון ברכיבת שטח, חילקה הוראות לרנה ש¨נקלע¨לתעלה

בשלב זה הגשם התחיל, ובעוצמה, והחושך ירד כך שמצאנו עצמנו מגששים עצמנו בשבילי הג'ונגל הבוציים עד שהגענו סחוטים ממים ועייפות להוסטל נחמד בעיירה סן אגוסטין
בעיירה זו ובסביבתה נמצאו פסלי אבן רבים בגדלים שבין 20 ס"מ ל-7 מ' שמהווים את אחד האתרים הארכיאולוגים המעניינים ביבשת, אך מה שיותר מעניין זה שיש שם כבישים מפותלים אדירים - חלקם מצולמים בסרט מימין

ביום שעזבנו שם שוב עזבנו מאוחר מדי וכך מצאנו עצמנו נכנסים לשטח בערך ב-1600 לפני נסיעה שצפוייה להמשך 3-4 שעות. אני כמובן אמרתי "להמשיך" אך למזלנו רנה, הצד הבוגר בחבורה, שכנע אותנו לחזור לעיירה הקרובה ולישון שם, בדרך חזרה חטפנו את הפנצ'ר הראשון (!!) בטיול, מזל טוב! ובעודי מתעסק בתיקון גיל המשיכה לחקור את ה"עמקים" באזור

.

הדרך אותה השלמנו למחרת הייתה מבחינתי גולת הכותרת בקולומביה- טיפוס מ-600 מ' עד 3400 מ' בשבילים מפותלים ונוף עוצר נשימה

זו דרך מהסוג שאתה אומר לעצמך "לא הגיוני שאני פה, בדרך המטורפת הזו, על אופנוע, פשוט לא נתפס", גם עכשיו שאני מסתכל על התמונות זה נראה לא הגיוני. הדרך לקחה לנו הרבה יותר זמן מהמתוכנן ולאחר 10 שעות רכיבה שהסתיימו כרגיל בגשם ובחושך הגענו לעיירה ללילה האחרון בקולומביה- מבחינתי אולי המדינה הכי הרבגונית, יפה וידידותית (אנשים פשוט נחמדים ברמה יוצאת דופן),משתווה אולי למקסיקו
קינחנו בצילום כנסייה יפה שנבנתה מעל עמק וחצינו למדינה מס' 8 במסע- אקוודור ביום שכמובן סיימנו בחושך ובגשם מטורף ביחד עם רוכב נוסף אותו פגשנו בגבול- צ'אק, טקסני בן 67 שיצא לפנסייה לפני חודשיים וקנה לעצמו מתנה- לנסוע עד לארגנטינה וחזרה. הוא אגב התחיל לפני חודש מטקסס ועשה שליש מהמרחק אותו אני עשיתי. מדהים כמה סוגי אנשים שונים אתה פוגש בטיול כזה שהדבר היחיד המשותף בינכם זו האהבה לאופנוע. אבל הטיול המאורגן שהפכנו להיות גדול עלי ועל גיל וכמו שכבר כתבתי בעבר- חופשי זה לגמרי לבד

ולקינוח- אמנם שייך לפוסט הבא אך לא התאפקנו- הפגנת יכולות אקרובטיות מרשימות שלי ושל גיל: קפיצה כל הדרך מחצי הכדור הצפוני לחצי הכדור הדרומי

וכמובן שהיינו חייבים לצלם כל דרך אפשרית לחציית קו המשווה, עמכם הסליחה על הטמטום

כמעט שכחתי- פינת ה-"גוש-הרטוב-שיושב-מאחור-וצועק-פריו!-פריו!" (קר בספרדית)- גיל בהצלחה

דמיינו לעצמכם
שעוצרים אתכם במחסום. מלא חיילים מתאגדים סביבכם ואף אחד לא מדבר אנגלית.
איכשהוא אתם מצליחים להבין שהם רוצים לראות את הדרכונים שלכם ושצריך אישור
מיוחד לנסיעה בדרך הספציפית שבה אתם רוצים לסוע. הבחור הלוקסמבורגי, שהוא
האופטימי והנאיבי מבין כולנו, אומר שהוא הבין מהם שצריך אישור מיוחד לדרך
הזאת כי היא מאוד מסוכנת. מלא גרילות (לא גורילות) ומלא יריות.

אז כן, אני מודה, פה כבר התחלתי לחשוש.
התחלנו את הנסיעה בג'ונגל מטורף בטיפוס על אחד ההרים הגבוהים שהייתי בהם בחיי.
אחרי
כחצי קילומטר שלט ענק. לא הבנתי הרבה חוץ מ : סכנה! משהו.. והוא הראשון
מבין שלטים רבים נוספים שמתריעים על סכנות שונות ומגוונות. בנוסף, הדרך
מלווה בהרבה סרטים צהובים כאלה שהמשטרה שמה כשהיא חוקרת זירות רצח רק שפה
זה על סף תהומות ועומר אומר לי כנראה שמישהו מת פה לא מזמן. חמוד. אבל, גם
איפה שמתו בדרך אנשים אפשר לראות על פי הצלבים המפוזרים והמצבות.

אחרי שעה רכיבה כבר לא ידעתי ממה לפחד יותר. הפחד מחטיפה הוחלף בפחד
מרחיפה. ללא מצנח. מצוק גבוה במיוחד. כשהגענו לפיסגה הפחד מצניחה חופשית
ללא מעצור הוחלף בחשש כבד שאמות מקור ואחרי שנרטבתי כולי (גם הצמה) בעיקר
דאגתי שלא תהיה מקלחת חמה.

אבל, בין עצימת עיניים לעצירת נשימה (שלא תמיד הייתה יזומה) אין מה להגיד, הנוף מדהים ומרחיב את הנשמה.
בכלל, כולם אומרים שכשאתה נוסע לטיול כזה אתה מקבל פרופורציות ולומד הרבה דברים חדשים על עצמך ועל העולם.
אז
גם אני למדתי בזמן האחרון דברים חדשים על עצמי שלא ידעתי. למשל, אף פעם לא
ידעתי איזה ריח יש לגרביים שלי אם אני לובשת אותן כמה ימים ללא הפסקה כשהן
רטובות. ואף פעם לא ידעתי כמה רטיבות אני יכולה לספוג ולכמה זמן.

דברים מרתקים!
אני חושבת שההגדרות שלי לדברים השתנו גם. לדוגמא, גשם כבד זה לא היורה ואוניברסיטת חיפה מאוד נמוכה.

השבועיים האחרונים היו באמת מלאי חוויות.
קולומביה היא אחת המדינות היותר יפות שהייתי בהן והאנשים נחמדים ברמה שמחזירה לך את האמון במין האנושי כולו.
נחמד
במיוחד היה מיגל שפגשנו בכפר הקטן שעומר הזכיר מקודם (מזל שעומר כותב את
כל האינפורמציה אחרת אף אחד לא היה מבין איפה היינו, אני בקושי יודעת לאן
נוסעים מחר). בכל מקרה, היינו בשוק בכפר הזה, התחיל מבול היסטרי ומשום
מקום אוסף אותנו בחור שנראה כמו יזהר כהן בגרסה האשכנזית. איש נחמד אבל
מוטרף לחלוטין, נוירוטי ותזזיתי, מדבר אנגלית ברמה סבירה. התחיל לדחוף לנו
אוכל ופירות ויין. עד פה הזוי, אבל נחמד וטעים מאוד! עכשו, הוא רוצה שנבוא
איתו לבית שלו! ממש. שאני אלך בקולומביה לבית של אדם הזוי לחלוטין, שגר פה
באיזו קהילה, אחרי שהוא השקה אותי ביין!? אז מסתבר שכן.

אין לי מה לומר. החלק ההזוי ביותר בכל החוויה היה שהוא לקח אותנו לאגם
להאכיל את הברווזים כשכל הזמן יורד גשם ברמה שהכינרת הייתה מתמלאת ממנו.
שלושתנו עומדים סביבו, הוא כורע על שפת האגם מדבר עם הברווזים וכל מה שאני
יכולה לומר מתוך צחוק מטורף שלנו זה: מוש, בבקשה, תן לו דחיפה.

חוצמזה, הייתה גם רעידת אדמה. באמצע הלילה בסולנטו. אני כמובן הייתי
בטוחה שאלה הגורילות ועומר בכלל ישן. אבל כשכל החדר התחיל לרעוד הגעתי
למסקנה שזאת אכן רעידת אדמה. 4.5 בסולם ריכטר.
גם היינו באתר ארכיאולוגי במקום שנקרא סן אגוסטין. זה פארק שיש בו
פסלים בדמויות של אנשים שנמצאו ליד קברים באזור. רנה, הבחור שהיינו איתו
הוא צלם חובב, הוא כותב לRTL ומפרסמים בלוקסמבורג את הבלוג שלו ותמונות
שלו. בכל מקרה, כל דבר הוא מצלם לפחות כמה פעמים. ואני כותבת את זה
בעדינות רבה.

אני ועומר אחרי 5 תמונות, בהגזמה, של הפסלים הבנו את הקטע. הסרטון עם הדשא, זאת החוויה שלנו מהפארק הארכיאולוגי. היה מעולה.
ורק
שתדעו שעומר צלם מוכשר לא פחות! את התמונה שהחליטו לפרסם RTL של
לוקסמבורג בעמוד השער עומר צילם!!! יש כבוד! וגם פירסמו שם תמונה שלו. איש
אשכולות שלי!

אנחנו גם ממשיכים ללמוד ספרדית. עומר כבר נתן דוגמא למילים היותר
מדוברות אך אני חשה חובה להוסיף (בשם הגינות הדיווח) שכאשר יורד גשם עומר
מרים ידיו לשמיים וצועק: "פורקה? פורקה?" שזה בתרגום סימולטני "למה?למה?".
אחנו מתאמנים בניינו הרבה על הספרדית ומבינים אחד את השני מעולה. זה רק לא
כל כך תופס כשאנחנו מדברים עם אנשים אחרים. העיקר שאנחנו מתקשרים ומבינים
אחד את השני.

אין, קירבה כמו שאני ועומר חולקים כל היום, זה נדיר. במובן הפיזי אני
מתכוונת. שעות שאנחנו צמודים אחד לשני, הראש שלי במרחק אפצ'י קטן משלו.
כלומר, שכשאני מתעטשת, אני נותנת לו מכה קלה בראש עם הקסדה שלי. אבל גם
במובן הריגשי אנחנו מאוד קרובים. אל דאגה.

זהו בינתיים.
אני רוצה להודות לכל חברותיי מהמין הנשי שמחזקות את
ידיי! זה עוזר לי מאוד, במיוחד בעת וויכוחים בסגנון אמבטיה ושירותים בחדר
כן או לא?
נשיקות,
גיל