אקוודור היא המדינה הקטנה ביותר מבין המדינות בהן נבקר בדרום אמריקה, יחד עם זאת בניגוד לגודלה היא אחת המגוונות. הרי האנדים חוצים את מרכזה מצפון לדרום כאשר בחלקם הצפוני הרי געש המתנשאים עד ל 6000 מ' , ממזרח משתפלים ההרים עד הג'ונגלים, חוף האוקיינוס השקט רווי בבע"ח ושמורות (לרבות איי גלאפאגוס) - בשני האחרונים לא ביקרנו. גם הנוף האורבני מרשים - ראו קיטו להלן.
מכיוון שאנחנו מעט לחוצים בזמן עקב מזג האוויר אותו אנחנו עתידים לפגוש בארגנטינה, ויתרנו על חוף הים וכן הזדמנו לנו ימי רכיבה ארוכים, אך על עקרון אחד לא ויתרנו- להמנע ככל הניתן מכביש הפאן-אמריקן המשעמם כך שיצא לנו לרכב לדעתי יותר מ-50% מהזמן בשבילים לא סלולים, הגיע הזמן להתחיל , אז בקיצור-
לאחר שחצינו את קו המשווה הגענו לקיטו - עיר עצומה , סואנת ורועשת כדרכן של ערי בירה באמריקה הלטינית, שם נאלצנו להפרד מרנה, צ'אק ועוד זוג קנדי נחמד בשם רוברט ושונדה גם הם על ב.מ.וו 
ונשארנו לבדנו חופשיים ומאושרים. המלון שלנו מוקם באזור החדש המודרני בעיר עם מועדונים ופאבים הכי מודרניים שראינו עד כה העיר העתיקה לעומת זאת רווית כנסיות רוכלים ואווירה ארכאית
העמק בו העיר נמצאת המוקף הרים עצומים מוסיף ליופי של העיר. על אחת הכנסיות הגבוהות ניתן לטפס בטיפוס שלא היה עובר ניהול סיכונים אפילו לא ע"י החפיפניק ביותר- סולמות לא מאובטחים, קרשים רופפים וכו' עד שמגיעים לפסגה ונגלה הנוף המרהיב אותו גיל רואה בתמונות בדיוק כמוכם מכיוון שהסולם האחרון היה יותר מדי בשבילה
אחרי שנמאס לנו מהנוף האורבני יצאנו דרומה לטבע בשתי הקפות מרשימות- "ההקפה ההררית" ו-"ההקפה הג'ונגלית". בראשונה נסיעה לכיוון ההרים בשבילים מדהימים מוקפים הרי געש (שמדי פעם בצבצו מבעד לעננים), עד שהגענו לכפר קטן (בערך 100 איש) בשם צ'וגצ'ילן ובו הוסטל מדהים- מן בקתת עץ עם תנור עצים בתוכה, ערסל במרפסת מול נוף מדהים וכולל ארוחות ערב ובוקר מפנקות, יחסית יקר- 30 דולר לשנינו, אבל היה שווה
למחרת המשכנו דרך לגונה געשית מדהימה ושוק אינדאני קטן אך אותנטי מאוד ומעניין (טל אתה היית נהנה שם) ודרך מעבר ראשון של 4000 מ' חזרה לכביש הראשי אותו מיד שוב עזבנו
התמונות כרגיל עושות עוול עקב התאורה (אם אתה צלם גרוע יש לך 2 אופציות- להאשים את המצלמה או את התאורה, חשוב שתהייה עקבי), אגב בחלק מהתמונות ניתן לראות רכב פיק-אפ בהעמסה מסורתית- 100000 אנשים, ירקות, פירות, שתי כבשים גדולות ותרנגולות אומללות שלא היה להם מקום אז תלו אותן בחוץ - חיות כמובן, מדהים
באותו ערב הגענו לעיירה בשם באניוס (אגב- שירותים בספרדית)- עיירה תיירותית מאוד (המון תיירות פנים) בה הרבה "פעילות הרפתקנית"- באנג'י, טרקטורונים, באגים וכו' וכן מעיינות חמים תחת מפל גדול, נשמע טוב בתיאוריה אולם עם צפיפות של הייתה מביישת את פארק הירקון ביום העצמאות זה פחות מושך, ואני, שאחד הדברים השנואים עליי הינו גברים שמתחככים בי ובטח אם הם שמנמנים ושעירים ויתרתי על הכניסה למים (למרות ששילמתי 2 $!!!!). גיל לעומת זאת נראתה מבסוטה מהעניין
באניוס יושבת ממש על מורדות ההרים לכיוון מזרח וממנה יורד כביש מפותל מדהים המשקיף לפחות על 6 מפלים עצומים
עד לאזור שנקרא ה"אוריינטה" שהוא למעשה הפאתים המערביים של אגן האמזונס. וכך , תוך יום אחד, ירדנו מהרים של 4000 מ' לג'ונגל בגובה 500 מ'. בהפרשי גבהים כאלו הכל משתנה- האקלים, הנוף, האנשים, הבתים וכו'...גשר גדול שכנראה היה עשוי מ"פל-קל" חייב חציית נהר עם מים רדודים אך יצא לנו להכיר אותם מקרוב עת האבן עליה ניסיתי להניח את רגלי סרבה להשאר במקומה
השעה החלה להיות מאוחרת וכמעט ולא היו ישובים כך שהכנו עצמנו מנטלית לעוד יום ארוך שיוביל אותנו חזרה לעיר הקרובה מרחק מספר שעות נסיעה. אך לפתע, כמו פטה מורגנה - מלון (!), על שפת נהר
(!!), עם בריכה (!?!)
ומים חמים (!!!!), אז יצא לנו לנוח לפני היום הארוך ביותר באקוודור
הגדרנו מראש שיהיה יום ארוך אך משתנים שונים האריכו אותו יותר. התחלנו לעלות מהג'ונגל חזרה להרים בשביל סביר, מדי פעם בוצי אך לפחות היה מוקף בנופים מדהימים, כך לפחות אנחנו משערים כי רוב הזמן היינו בתוך ערפל סמיך וגשם גם כן סמיך. בפעמים שהנוף התגלה הוא אכן היה יפה מאוד וכן חלפנו הרבה מפלים שנופלים ממש בסמוך לשביל. ועכשיו לראשונה פינת-הפרקטיקות-הקטנות-של-הטיול #1- בשביל לצלם תמונה עם האופנוע צריך למצוא מקום להעמיד אותו, אח"כ שנינו צריכים לרדת, בדרך כלל להוריד כפפות וכו', ולעלות חזרה (גיל צריכה ממש לטפס) נשמע טיפשי אך כשרטובים ועייפים לפעמים זה לא קל ולכן חלק מהתמונות מצולמות ישירות ממושב הרוכב- עצלנות גרידא
לאחר כמה שעות כאלו הגענו ל"כביש", רטובים וכבר עייפים והתחלנו נוסעים דרומה על כביש שאפילו מע"צ היו מתביישים בו עם בורות, בוץ, ותנועה דלילה של כלי רכב. הנופים ההרריים חזרו אך הפעם במן ערבה צחיחה עם רוחות עזות. חשש לגמר דלק הביא ל"בינגו" שלמרבה ההפתעה הצליח
האופנוע, כמונו, התחיל להתבכיין, רעשים עזים עלו מכיוון המשכך האחורי עם כל עלייה על מהמורה ומחסור בשמן הביא לחשש לנזילה- כל אלו הוסיפו לאווירה המאתגרת. כך, בחושך, הגענו לעיר לוחה רצוצים אך באורך רוח מרשים החלטנו למשוך עוד קצת ולהגיע לעיירה שאמורה להיות יפה מאוד עם אחלה הוסטל. כך הגענו לוילקבאמבה, בה טוענים שהאנשים מאריכי חיים עד מאוד ואנחנו נאלץ להאמין כי לא ראינו שום דבר חריג בהיבט הזה, אך העיירה הררית יפה מאוד ובה ההוסטל היפה ביותר בו היינו יחד, נכון גיל? (נכון, ג.י)- אחוזה רחבה א-לה יערות הכרמל היושבת על גבעה עם נוף מרהיב, בריכה וארוחת בוקר מעולה - כל זה 24$ לזוג
אחרי מנוחה וסידור האופנוע הגיבור ועצמנו המשכנו לחציית הגבול עם פרו. יש מספר מקומות לחצות את הגבול, אנחנו במקום היחיד שישאיר אותנו בהרים, כמובן שהוא גם המבודד ביותר. דרכי בוץ מובילות אליו אך סביבן נופים אדירים, והיום סוף סוף היינו בצד הנכון של העננים- מעליהם ולא מתחתם
. 
פינת-הפרקטיקות-הקטנות-של-הטיול #2- התכוננו למזג אוויר קר (כמו שחווינו) ולהפתעתנו הטמפ' התחממה וכך מצאנו עצמנו מזיעים עם מליון שכבות בדרכי עפר, לא קל פה אני אומר לכם. לבסופ הגענו לחציית הגבול הזויה כמעט כמו הגשר המט ליפול בין קוסטה ריקה לפנמה- שביל בוצי מחבר בין המדינות ובאמצע שער שאותו ציפו שנחצה מתחתיו. לאחר שלא הצלחנו הגיע בחור ופתח מנעול ב"שני שקל" שנראה כמו זה שילדות משתמשות בו לנעול את היומן וכך חצינו...הבחור במכס הפאורני היה פחות סימפטי עת הסתכל על הרשיון רכב של האופנוע ממשרד הרישוי האמריקני ואמר שעם זה אני לא נכנס. עשיתי את ההצגה הטובה ביותר אותה אני יודע לעשות (ותשאלו את חפץ- אני יודע לעשות הצגות, ראה ערך "השקרן" שנת 1997) של פרצופ עצוב ותמים עד שהוא אישר לי כניסה אגב הבחור השמנמן עם הכפכפים הוא פקיד המכס האקוודורי ששחרר את האופנוע מהמדינה
ולסיום- משהו קטן בשביל אמא, שתמיד דואגת (ולפעמים בצדק). הסירי דאגה מליבך לפחות בתחום אחד- אני אוכל הרבה (מאז שגיל הגיעה). וכמו שאמרו חז"ל- " עדיף כרס מבירה מאשר גיבנת מעבודה",
!!!ועכשיו הגיבורה בבנות והאמיצה בנשים קבלוה, הללוה, שבחוה, גיל
ובכלל, נראה לי שאנשים בטיול תמיד מחליטים החלטות כאלה אופטימיות כמו שלפני השנה החדשה. משהו בסגנון ¨מהיום אני אעשה מעשה אחד טוב כל יום¨
אז אני, לאור הכתוב לעיל, החלטתי שמ ה - יום אני אנסה (הרי אני מכירה את עצמי) להסתכל על חצי הכוס המלאה.
לדוגמא, אם כואב לי קצת הישבן אחרי 6 שעות רכיבה אני יכולה לנסות ולחשוב שלפחות לא יורד גשם ואם יורד גשם אז לפחות לא חם בטירוף. דברים כאלה.
עומר יטען כנראה שאני מגזימה, כי מבחינתו נפילה מהאופנוע אשר הינה בעלת ערך מתרחשת רק או תוך כדי נסיעה או תוך כדי חציית נהר.
הנפילה הראשונה התרחשה ביוזמתי הפרטית. בעודי מנסה לרדת מהאופנוע (דבר המצריך שפאגט, רלווה וגלישה אל הקרקע) נתפסה רגלי בתיק האוכף ונפלתי. לכאורה, נפילה באמת תמימה על קרקע סלעית במקצת. חצי הכוס המלאה היא שעומר היה יציב ולא נפל עם האופנוע עלי. הוא רק שאל בחרדה מה אני עושה. הייתי עונה לו משתזפת (מאחר ועוד שכבתי כאובה על הרצפה) אבל הייתי עצבנית מידי.
חשוב לציין ולומר - שכל הפעלולים בסרט נעשו על ידי מקצוענים.
סתם, שבאמת אין מה לדאוג אנחנו נזהרים ולפעמים קורה שמחליקים וזה לא נורא. זה חוויתי!
עוד חצי כוס מלאה היא מזל שחבר שלי אוהב אופנועים ולא אופניים!
השבוע בעודנו יורדים ועולים בהרי אקוודור הארוכים והמפותלים ואני עושה כל מאמץ אפשרי לא להחליק על עומר בירידה בעוד אני מתאמצת לחשוב חיובי אודות הסיטואציה אני רואה בצד הדרך בחורה שעושה את המסלול על אופניים! אלוהים ישמור! (זאת הייתה התגובה הראשונה שלי) היא קצת התקשתה לדבר (נו, בטח) ובין נשיפה לדיווש אמרה שבעלה בהמשך ושנעצור אותו ואז נדבר.
מסתבר, למרבה הפלא שבדבר, שהם זוג ישראלים מקסימים שמטייל כבר שנתיים בכל העולם על אופנים! ואזי לך על זה!
אז מזל מזל מזל שעומר אוהב אופנועים!
לסיכום, בהחלט היו שבועיים מלאי חוויות.
כבר בכתיבת השורות האלו נצברות חוויות חדשות ומלהיבות עוד יותר וצריך להתאפק ממש כדי לא לספר את הכל בבת אחת.
רק שתדעו, שבדרך כלל, הכוס בכלל לא חצי ריקה היא מלאה עד הסוף.
אוהבת
גיל
נ.ב. רק שתדעו שעומר אכל פה חיית מחמד שהייתה לי פעם (צילי) . אבל זה כבר שייך לפרו
ועכשיו ממש לפני סיום- טיזר לפרק הבא " 24 שעות הזויות בפרו" ביי, עומר וגיל
|
| From Equador |
 |
| From Equador |
רשומות
0 תגובות:
הוסף רשומת תגובה